בע"ה מבחן בית יהודים וערבים- צמתי הכרעה ונקודות מפנה בעת החדשה שאלה מס'
4 בראש חוברת "המעורר" שהוציא י.ח ברנר בראשית המאה בלונדון נקבע מוטו שמשמעותו טרם פגה: "כי לעוררך אני בא, אחי. לעוררך לאמור: שאל, בן אדם, לנתיבות עולם, שאל: אי הדרך, אי?…" שאלה זו, שנתלה מעל ההוויה היהודית לא פעם ולא פעמיים במהלך ההיסטוריה , קיבלה משמעות יתר כאשר חומות הגטו נפלו. היתה אפשרות לקבל את היד המושטת של השכלת אירופה, היו כאלה שביקשו לבנות יהדות המוותרת על היסוד הלאומי והופכת לכנסיה דתית, אחרים ביקשו למצוא דרך לבניית קהילת חדשה בגולה המוותרת על הדת והקשר לארץ ישראל. והיתה הציונות, שהחזירה לסדר היום אפשרות ישנה חדשה- החזרת עם ישראל לארצו. בסוף המאה ה-19
קרם רעיון הציונות עור וגידים, ומשך אליו את מאוכזבי האינטגרציה כמו יהודה לייב פינסקר, תיאודור הרצל, מקס נורדאו ועד, שהגיעו ללאומיות היהודית מתרבות המערב, והן את מחפשי הדרך לתרבות המערב, כמו המשכילים היהודים ממזרח אירופה.
נשאלת השאלה , האם הלאומיות היהודית: "הציונות" טומנת בחובה חזרה לאחור,  כלומר חזרה לדת היהודית ומימוש מצוות החזרה לארץ הקודש, ארץ ישראל , או שמא מדובר בתנועה חילונית לחלוטין שהגיעה לארץ ישראל ולהקמת מדינת ישראל, תוך שלילת הדת, העבר והמסורת היהודית? רעיון הלאומיות היהודית הכיל מסרים חתרניים הן כלפי היהודים המאמינים והן כלפי החילוניים. בעיני האחרונים נראה רעיון הלאומיות כחזרה למחוזות שאותם עזבו, כמין תביעה לאימוץ מחדש של הזהות האתנית הקולקטיבית שממנה ביקשו להתנתק. בעיני הדתיים היה הרעיון של הלאומיות פסול משום שהדגיש את רעיון האוטונומיה של האדם, את חופש הבחירה שלו ואת האקטיביות.
1 .       אלברט חוראני, "ההיסטוריה של העמים הערבים", (תל-אביב: הוצאת דביר, 1996) ע"ע 397-402 .
2.       ברוך קימרלינג, מהגרים, מתיישבים, ילידים (תל- אביב, 2004), ע"ע 140-183
3 .       יהודה ריינהרץ, יוסף שלמון, גדעון שמעוני (עורכים), לאומיות ופוליטיקה יהודית: פרספקטיבות חדשות (ירושלים/בוסטון, 1996).
4.       נרי הורביץ (עורך), דת ולאומיות בישראל ובמזרח התיכון,  (תל-אביב: מרכז יצחק רבין/עם עובד, 2002) 5.       עמנואל סיוון, התנגשות בתוך האיסלאם (תל-אביב:
עם עובד, 2005 )
6 .       שמעון שמיר, ירידת הנאצריזם,1965-1970 ( תל-אביב, 1978).