שאלה א'  גישת בית המשפט האמריקאי היא גישה שנובעת ממנה התנגדות לפרסומים פונוגרפים מהשקפת עולם מסורתית- דתית, הרואה בפורנוגרפיה השחתת המידות ופגיעה במוסר. על פי הגישה הזו, למדינה יש אינטרס לגיטימי לשמור על המוסר הציבורי ובשם המוסר למנוע מכירה והפצה של חומר פורנוגראפי.
ההצדקה להסדיר עניינים מיניים כחלק מההגנה על המוסר והסדר הציבורי מסתמכת על מספר נימוקים שהקו המנחה שלהם הוא קשירת ההתנהגות המינית לערכים שהחברה חפצה להגן עליהם: מחויבות לקשר משפחתי ולהתנהגות רציונאלית, בוגרת, מאופקת ומסודרת-ערכים שהעיסוק במין מחוץ למסגרות המקובלות מאיים על יציבותם. ע"פ הגישה הזו אין הבדל של ממש בין המושגים תועבה לפורנוגרפיה, העיסוק במין מתקשר לפגיעה במוסר ופרסום העוסק במין ונעדר כל ערך חיובי יוגדר כחומר פורנוגראפי.                                        –
שאלה ב'  הגישה שאמץ ביהמ"ש בבג"צ פלייבוי היא מבחן שכולל הן את הגישה של ביהמ"ש הקנדי והן את הגישה האמריקאית ופיתוחה, כלומר יש בה שילוב בין התפיסה המסורתית לאיסור על פרסומים פורנוגראפיים מטעמים מוסריים לבין הגישה הפמיניסטית הרדיקלית לאיסור מטעמי שוויון. ביהמ"ש הישראלי (השופטת דורנר) פעל תחילה על פי הגישה המסורתית ע"י איזון חופש הביטוי והעיסוק בפורנוגרפיה עם הפוטנציאל הטמון בו להשחתת המוסר והצורך להגן על סדרי החברה  וכן פתח את הגישה ע"י הגנה מפני פגיעה ברגשותיו של הציבור בשל דעתו, אמנותו ותפיסת עולמו-