מבוא
פלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב אל תוך הגבולות המנדטוריים של ארץ ישראל במאי 1948,  שינתה את אופי המלחמה שעד אז התנהלה בין האוכלוסיות תושבות הארץ, היהודית והערבית.  הישוב היהודי נאלץ להתמודד עתה מול התקפה של חמישה צבאות סדירים, שפלשו לארץ מכל עבריה.  הפלישה הסורית החלה ב- 15 במאי 1948.  שעה לאחר סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בשעה 01:00 , נפתחה האש על קיבוץ עין גב1 . ההתקפה בגזרה הדרומית על קיבוץ גשר החלה עוד יום קודם לכן, ב 14 במאי.  אור ליום ה 15 במאי, בשעה 07:30 נחת הפגז הראשון בשער הגולן, ולאחריו גם במסדה.  חברי המשקים, עסקו באותה עת, בעבודות השוטפות החיוניות במשק, כמו: חליבת הפרות ואספקת מזון למשק החי, וכן בעבודות הביצורים במשקם.  המאמץ העיקרי של החטיבה הסורית, הופנה אל צמח והדגניות, במגמה להקמת ראש גשר על הירדן .  הקיבוצים, שער הגולן ועין גב, שיכולים היו לשמש בסיסים, להתקפות על הסורים מן האגף, הוחזקו תחת הפגזות והפצצות סוריות, שנמשכו מספר ימים לסירוגין.
בעבודה זו אתמקד בשני ישובים: מסדה ושער הגולן, המהווים גזרה צרה מתוך החזית השלמה.  אני מודע לחסרון הנובע מההתמקדות באירוע החלקי, אולם חקירה מדוקדקת של פרטי האירוע הזה, עשויה לתרום להבנת אירועי הלחימה ולהשלמת התמונה הכוללת.
בליל ה 18-19
במאי, לאחר ארבעה ימי עמידה תחת הרעשה ארטילרית, נטשו הלוחמים על נשקם, את הקיבוצים: מסדה ושער הגולן (הנשים והילדים פונו עוד קודם לכן). ההחלטה על הנטישה התקבלה על ידי החברים בכל אחד מהמשקים באורח עצמאי, ללא אישור מפקדת הנפה או ידיעתה, ואף ללא תיאום בין הקיבוצים. אין מחלוקת שהנטישה לא אירעה בשעת קרב, ואף לא תחת איום ישיר של התקפה מיידית. בעבודתי זו אנסה לבחון את מידת הרלבנטיות, של מורשת תל חי, שבהשראתה, נוסחה "פקודת תל – חי", באוקטובר 1947 לפיה: "אין לפנות אף נקודה וישוב עבריים, ומחזיקים בהם עד האיש  האחרון".  (ההדגשה במקור).
שאלת המחקר העולה לדיון בעבודתי: האם ישנם תנאים הכרחיים לעמידת ישוב אזרחי בזמן מלחמה?  ושאלה נוספת הנובעת ממנה: האם ומתי יש לפנות ישובים כאשר קיים חשש ליכולת העמידה שלהם?
ברור שמול הקונספציה, שאינה מותירה ללוחמים, אפשרות של נסיגה וקובעת "ומחזיקים בהם עד האיש האחרון" עומדת שאלה מוסרית של הצדקת המחיר. נטישת הישובים הנ"ל זכתה לביקורת נוקבת, וחריצת דין של הציבור והעיתונות בארץ.  במשך שנים ארוכות ליוותה את בני מסדה ושער הגולן תדמית של מי שנסו על נפשם במלחמת השחרור. הם מתקשים עד היום לחיות עם תחושת האשם. בין שני הקיבוצים התנהלה מערכת האשמות בשאלה מי ברח ראשון?  ההשמצות, הביקורת הציבורית ודו"ח וועדת החקירה שסווג כסודי, ונגנז למעלה מ 40 שנה, לא נתנו להם מנוח.
בעבודה זו אבחן את העובדות ההיסטוריות , ואנתח את יחס הציבור והעיתונות לאירוע באותה תקופה.  כמו כן אנסה להצביע על התרומה הייחודית של היישובים לבלימת הפלישה, ולהאיר את פרשת מסדה ושער הגולן בהקשר של עמידתם תחת הפגזות והפצצות, במשך ארבעה ימים, עד לרגע הנטישה.
תוכן העניינים                                                                                עמוד א.  מבוא –..3
ב.  פרק ראשון : הפלישה
1 .     רקע היסטורי וגיאוגרפי 5

2 .     היערכות היישובים למלחמה –7

3 .     היערכות כוחות ההגנה, בעמק הירדן –…9

4 .     היערכות הצבא הסורי ערב המלחמה –…10                      ג.  פרק שני : הנטישה
1 .     מהלך האירועים במשקים עד לנטישה –..12

2 .     השתלשלות האירועים ביום הנטישה –…15

3 .     מי נטש ראשון ? –17

4 .     פקודת תל חי במבחן הזמן –..18
ד.  פרק שלישי : התגובות תגובת היישוב העברי לאחר הנטישה -1948 ..19   תגובות מאוחרות לנטישת היישובים –2001
.23   ה.  פרק רביעי : סיכום ומסקנות —
5    ו.  רשימת מקורות 27