טיפולי פוריות בישראל ובעולם אוקטובר 2006
מבוא
מונעים ע"י מוסכמות חברתיות או על ידי אינסטינקט , כ 95%-90% מהזוגות הנישאים  מנסים להביא ילדים לעולם (Ireland, 1993). כ 17% מהזוגות אינם מצליחים להרות במשך 12 חודשים ובכך מוגדרת בעיית אי פוריות  או עקרות.
Infertility is the inability to become pregnant after a year or more of regular sexual relations without contraception or the inability to carry pregnancies to live birth (Menning, 1978) בפניהם עומדות מספר אפשרויות שהעיקריות בהן:
·                    להמשיך לנסות להרות בדרך הטבעית ·                    להתייאש ולהחליט על הפסקת המאמצים לשם גידול ילד ·                    להתייאש ולהחליט על אימוץ ·                    לפנות לטיפולי פוריות אם יפנו לטיפולי פוריות יהיה עליהם ,יחד עם הצוות הרפואי , להחליט על סוג הטיפול כגון :
·                    טיפול הורמונאלי ·                    הפריה חוץ גופית "הפריית מבחנה" ·                    שימוש בתרומת זרע או ביצית ·                    שימוש באם פונדקאית זוגות רבים מבזבזים שנים רבות ומשאבים כספיים רבים במאמץ להביא ילד לעולם.
סיכויי ההצלחה של כל מחזור טיפולים הם, עבור נשים מתחת לגיל 40, 30%-20% בלבד            ( (Medical Research International, 1992 ). אולם רבים מהזוגות אינם מתייאשים ומעודדים על ידי הרופאים והבטחותיהם , אשר על פי ( 1988 , Baram et al  ) הן לעתים הבטחות שווא הנוטעות בזוגות העקרים אופטימיות שאינה מתאימה למציאות. על פי (2002, Stammer ) בתחילת הטיפול חווים בני הזוג אידיאליזציה של הרופא המטפל שהוא כל יכול ואשר יפתור בכוח המדע את בעיית העקרות שלהם. כאשר הטיפול אינו מצליח משתנה התמונה בקיצוניות והרופא מואשם בכישלון, כמנגנון הגנה פסיכולוגי אצל בני הזוג.
במחקר שנערך ע"י  Daniluk (2001)  נבדקו ,במחקר עומק איכותני, חוויותיהם של 65
זוגות שלא הצליחו להביא לעולם ילד. הזוגות עברו טיפולים מגוונים החל מטיפול בתרופות והורמונים, הפריות מבחנה ועוד. המחקר נערך בשיטת הראיונות הפתוחים, הסיפוריים narrative interview))  ובסופו של המחקר הוצג סיפור "על" מייצג ("metastory").
סיפור העל כלל שלושה שלבים עיקריים:
1. רצון ותקווה להביא ילד לעולם, טרם גילוי הבעיה. אמונה כי לאחר הפסקת שימוש באמצעי מניעה יתרחש הריון תוך זמן קצר.
2. אופטימיות ואמונה ביכולת להתגבר על הבעיה כאשר התגלתה ( "זו רק שאלה של זמן") אך גם תחושות קשות מגוונות במהלך הטיפולים
3 . שמחה גדולה עם הולדת תינוק או תחושת חוסר תועלת כאשר הטיפולים לא הצליחו.
פרויד (Freud) טען כי התפתחות האישה מתרכזת סביב העובדה שהיא איננה גבר (קנאת הפין) האישה חווה באופן תמידי תחושה של חוסר שלמות, חוסר אהבה, וההיריון והאמהות באים כפיצוי על כך. אריקסון (1980, Erikson ) טען שלנשים יש התפתחות ייחודית, שבמרכזה עומד הרחם. אשה עקרה על פי אריקסון אינה מגיעה לשלב המימוש על ידי יצירת הילד (generativity) . על פי ( 1978, Chodorow ) אימהות (mothering) תמיד ממלאת את האישה כי הבנות לא עוברות כלל שלב של התנתקות מהאם. כמו כן, עדיין מתקיים שלב ההתאהבות עם האב  ולכן נוצר אצל האישה משולש אהבה בהתפתחות נורמאלית.  משולש זה גורר תחושה ששניים אינם מספיקים לשלמות ועל כן האישה משתוקקת להביא תינוק- להשלים את הקשר של האהבה.  גם כאן התינוק הוא מעין פיצוי אבל פיצוי אחר ממה שהציע פרויד. הורני (1967, Horney ) שהשתייכה לזרם הפסיכולוגיה הסוציולוגית הגדירה את חוויית האימהות כמרכזית בפסיכולוגיה של האישה (כפי שפרויד טען), אלא שזו אינה פיצוי על קנאת הפין. הורני טענה כי כל פרט צריך להבין בתוך ההקשר של החברה והתרבות שהוא חי בו (בניגוד לפרויד שהכליל את תיאוריותיו על כלל האוכלוסייה בעולם). עבודה זאת עוסקת בגישתה המיוחדת של  החברה הישראלית לטיפולי הפריה הבאה לידי ביטוי במספר הגבוה של הטיפולים הנערכים בישראל, בהשוואה למדינות העולם.
השערת המחקר בעבודה זאת היא כי בחברה הישראלית, המאופיינת כמסורתית,  אי פוריות של בני זוג נתפסת לא רק כבעיה אישית ומשפחתית אלא גם כבעיה חברתית- קולקטיבית , שעל החברה לסייע בפתרונה.
תוכן העניינים
מבוא
נתונים הסוגיה הפוליטית וועדות ממשלתיות לבחינת הנושא בחינה אקדמית סוציולוגית דיון וסיכום ביבליוגרפיה