"הכעס"-  אחת התכונות הגרועות המצויות באדם, היא תכונת הכעס, לא רק התורה רואה בכעס תכונה שלילית עד כדי דמיון לעבודה זרה(שבת ק"ה), גם החברה האנושית דנה את הכעס כתכונה גרועה ביותר. הכעסן נחשב לאדם שאינו פועל על פי ההיגיון דבר זה יכול לתת את אותותיו השליליים במגוון תחומים. זוהי אחת המידות שמפריעות לאדם לחיות חיים מאושרים באמת, בכוח מידה זו לקלקל יחסים טובים בין חברים ותיקים, להרוס משפחות ואף לצערנו הרב לגרום לקרעים (כמעט) בלתי ניתנים לאיחוי בין שני בני הזוג שהובלו בידי הכעס לעשות מעשים שונים  ומשונים.
בעבודה זו ננסה, בעזרת ה' יתברך,להרחיב מעט את היריעה על גודל גנותה ורעתה של מידה זו בעיני חז"ל, להבין מה גורם לנו ליפול בידי הכעס, ובעזרת ה' יתברך לצאת עם כלים כדי להלחם ביצרנו הרע ולהתרחק ממידה מגונה זו כליל.
חומרת הכעס   הדבר הראשון שאנו חייבים הכניס לראשנו הוא מה כל-כך חמור בלכעוס, כיוון שאם לא נבין את חומרת המעשה, לא יפריע לנו לעבור עליו שוב ושוב…
"כעובד עבודה זרה…" מובא במסכת שבת- "המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה"- ניתן ללמוד מדברי חז"ל אלו שבעצם הבעיה הכי גדולה שנוצרת כאשר מידת הכעס משתלטת על האדם היא שבזמן שהאדם כועס הוא מאבד את שיקול דעתו ההגיוני ומתחיל לעשות דברים שאינם אופייניים לו. (נראה, לעניות דעתי, שלקרוע בגדים ולשבור כלים הם לא מעשים שיעשו ע"י אדם בעל מחשבה הגיונית ששולט על מעשיו…).
לכן חז"ל עד כדי כך מחשיבים אדם זה לעובד עבודה זרה שבעצם מקיים את ההיפך מכל מהותו ובעובדו עבודה זרה עובר על כל "ההגיון" שעליו בנוי דרך חייו.
ואם נחשוב מעט על מה שאמרנו לעיל,שהכועס הוא למעשה כעובד עבודה זרה ואיסור זה הוא אחד משלושת העבירות שעליהם מורים לנו חז"ל שעדיף להיהרג ולא לעבור עליהן,משמע, שעדיף לו לאדם למות ולא לכעוס…
…