תורת המשפט תורת המשפט – הפילוסופיה של המשפט. מהי תופעת המשפט ומהם מאפיניה.
מהו המשפט/ מהו החוק?
אלו הן שאלות יסוד שנעסוק בהן בקורס. ישנם מחלוקות משמעותיות בנוגע להגדרת המשפט. אנו לא מתייחסים, באמרנו במשפט, לארוע ספיציפי או מיון משפטי מסויים, case, אלא על תופעת המשפט, המוסד החברתי שאנו קוראים לו משפט. הכוונה היא לכל החוקים שיש במערכת המשפטית, והמנגנונים שאוכפים את החוקים האלה (בתי המשפט, משטרה, בתי סחר, מחוקק).
הגדרת המשפט היא קשה. יש להוכיח שיש חשיבות לדרך שבה מגדירים משפט.
נמחיש את העניין דרך הסתכלות על פס"ד הבא:
Riggs V. Palmer (1889) 115 NY 506
העמוד שבו מתחיל הפס"ד   בית משפט מדינת ניו-יורק   כרך 115
בפסקי בג"צ של ניו יורק                                       במקרה זה, פאלמר רצח את סבו. כשפתחו את צוואתו של הסב, היורש הראשון היה פאלמר בעצמו, הרוצח. בית המשפט התייחס לשאלה – האם העובדה שפאלמר רצח את סבו, מבטלת את זכותו לרשת בהתאם לצוואה. האם העובדה שהיורש רצח את המוריש, מבטלת את זכותו לרשת.
כל השופטים הסכימו שההחלטה צריכה להיות, ןחייבת להיות מבוססת על החוק.  אך הייתה בעיה, לא היה אף סעיף רלוונטי בחוק של מדינת נ"י שהתייחס לסיטואציה כזו. השופטים שהיו במיעוט  חשבו שמה שקובע זה הפירוש הטבעי של מילות החוק.
כלומר – אם מסתכלים על חוקי הירושה של נ"י, אי אפשר להבין שאם היורש גרם למותו של המוריש, זה מונע ממנו לרשת.
הרוב חשב שיש לשלול את הירושה מפאלמר בנימוק שהמשפט הוא יותר מהמילים היבשות המופיעות בהוראת חוק זו או אחרת. החוק מכיל גם עקרונות שאנו למדים עליהם מתוך הסתכלות על הסה"כ של המערכת המשפטית – חוקים אחרים, תקדימים וכד'.
הרוב שטען שאפשר לגזור מתוך המכלול את העקרון "המעוול לא יהנה מפירות עוולתו".
זהו עקרון שהוא חלק מהמשפט האמריקרי, ולפיו הגיעו למסקנה שפאלמר לא יירש.
כלומר, הייתה פה מחלוקת בין מיעוט לרוב בנוגע למהו משפט.
המיעוט טוען שמה שמופיע בספר החוקים ומה שניתן להבין מהמילים הרשומות – זהו החוק.
לפיהם אין בעייה לתת ליורש.
לעומת זאת, שופטי הרב נקטו בגישה מרחיבה וטענו כי החוק הוא יותר ממה שכתוב בספר החוקים, וכי ניתן לגזור מהם עקרונות.
מה בעצם מניע את שופטי  המיעוט לנקוט בגישה המצרה מצומצמת ולא יותר מזה?
מה שמניע אותם זו דאגה לנושא של וודאות ויציבות. מדובר במערכת שמאפשרת לאנשים לתכנן ולכוון את התנהגותם.
– אני יודע מה מותר לי ומה אסור לי לעשות ובכך שהמשפט עוזר לנו לכוון התנהגות ונותן לנו וודאות ויציבות, ישנה דאגה שלא תהיה פרשנות "ברוח הדברים" שלא רשומים בחוק בצורה ודאית וברורה.
המשפט לא בא אם לקבוע מה קרע ומה טוב, אלא משמש כקורדינאטות, כמכוון התנהגות ויוצר אחידות. החשיבה של מי שנוקט בגישה המצומצמת היא שהמשפט צריך לספק וודאות לאנשים ע"מ שיוכלו לתכנן את מעשיהם, ואי אפשר להכליל במשפט עקרונות שבית המשפט גוזר, ולא רשומים מילה במילה בחוק.
פס"ד נוסף הממחיש מקרה זה הוא:
ע"ב 6/51 ירדור נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית פ"ד יט (3) זהו ערעור על החלטה של ועדת הבחירות. הערעור הוגש ע"י צפלגת אל-ארד, הארגון הזה לא הכיר במדינת ישראל, (עוד לפני שהיו מפלגה), והם הוצאו מהחוק. לכן הם החליטו להקים מפלגה. לועדת הבחירות הייתה סמכות לפסול מפלגות רשימות שלא ממלאות תנאים פרוצידורלים מסויימים.
הועדה החליטה לפסול את רשימת אל-ארד, למרות שמבחינה פרוצידורלית הם היו בסדר, בשל העובדה שהרשימה שוללת את קיום המדינה.
זה לא פרוצידורלי, כי אם מהותי – מעבר לסמכויות הועדה.
לשופטים היה ברור שצריך לעשות מה שמחייב החוק, אך גם פה עלתה השאלה – מה החוק מחייב?
–