פרשת מוחמד א-דורה סיקור הפרשה, תוצאותיה, והשלכותיה מנקודת מבט תקשורתית תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית לתת במה להבעת דעות ועובדות שונות, להפיץ מידע אמין ולחשוף ליקויים ומחדלים של השלטון.
חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, בצד מרכזיות ערך בקורת השלטון הם מדד לחוסנה של החברה. עיתונות שאינה מבוססת על עקרונות אלה אינה יכולה להיקרא עיתונות חופשית.
ההליך הדמוקרטי מחייב את התקשורת לנקוט במידה ביקורתית כלפי השלטון ולבחון בעין ביקורתית את פעולותיו. ביקורת, חשיפת ליקויים, כישלונות ושחיתות של השלטון ונקיטת עמדה ספקנית, ששואלת ואינה מקבלת מראש את הדברים כמות שהם , הן בין המשימות העיקריות של התקשורת בחברה דמוקרטית (נייגר, זנדברג ואבו ראייה,2001).
בעבודה נתמקד במראות הטרגיים של ילד פלשתיני בן
1 2, מוחמד א-דורה מעזה, אשר נקלע לאש צולבת ונורה למוות בזרועות אביו,  הדבר עורר בכל רחבי העולם רגשות שגרמו להאשמת ישראל בשימוש בכוח מופרז, נטען כי העמדה הנצורה של צה"ל ממנה נורו היריות כוונה את הירי של הילד ואביו, אף על פי שהחיילים השיבו אש לעבר פלשתינים חמושים שהיו במרחק של מטרים ספורים ממוחמד ואביו (ויינר, 2002).
            בסמינריון נדון בהתפתחות הפרשה של מוחמד א-דורה כפי שהופיעה באמצעי התקשורת- החל מתיאור האירוע כפי שצולם ותועד במצלמות הטלוויזיה של רשת "פראנס 2" מ-30 ספטמבר 2000 ועד למסקנות ועדת החקירה של פיקוד דרום, כמו כן, נבדוק את יחס התקשורת הישראלית בפרשת מוחמד א-דורה מול יחסה של התקשורת הזרה בפרשה, נעלה מספר ממצאים ועובדות מכלל הסיקור התקשורתי ונסביר את תפיסתה ותפקידה של התקשורת הזרה כצופה מצד, מול התקשורת הישראלית. כמו כן נבדוק את אופן סיקורה של התקשורת הזרה בסיקור ילדים פלסטינאים מול ילדים ישראלים כאשר נתמקד בפרשת מוחמד א-דורה (30.9.2000) מול פרשת  שלהבת פס (26.3.2001).
     נתאר את השתלשלות האירועים בשתי הפרשות וכן נציין מספר עובדות וממצאים. נבדוק את יחסי הסברת החוץ של מדינת ישראל עם התקשורת הזרה ונסביר מהם אמצעי ההסברה, נציג ונסביר את המונחים הסברה תגובתית מול הסברה יזומה, וכן נציג את יעדי ההסברה. כמו כן נסביר האם תדמיתה של ישראל נפגעה בעקבות אירוע מוחמד א-דורה. נשווה את האירוע של מוחמד א-דורה מול אירוע הלינץ' ברמאלה מבחינה הסברתית.
בסופו של דבר נבדוק מהן השגיאות (אם היו) של מערך ההסברה ומה הלקחים שהופקו.
תוך כדי הצגת הדברים ננסה לענות על שלוש שאלות מחקר: האם התקשורת הזרה נקטה עמדה כלשהי בסיקור מותו של מוחמד א-דורה, בהשוואה לסיקור האירוע של התקשורת הישראלית?
אנו יוצאות מנקודת הנחה כי התקשורת הזרה נקטה עמדה מיליטנטית נגד פעילות צה"ל בשטחים, בעיקר במקרים בהם נהרגו ילדים פלשתינאים. מדינת ישראל מצטיירת בעיניי העולם כ"גוליית", בעוד הפלשתינאים הם "דוד", ועל כן סיקור מותו של א-דורה נוטה באופן ברור נגד ישראל.
לעומת זאת התקשורת הישראלית מסקרת את האירוע באופן קריר וללא פרשנות, משום היותה תקשורת מגויסת. האם התקשורת הזרה נוקטת עמדה כלפי הפלשתינאים, בסיקור מותם של ילדים פלשתינאים מול מותם של ילדים ישראלים?
נקודת ההנחה שלנו היא  כי התקשורת הזרה נוקטת עמדה ברורה לטובת הפלשתינאים בסיקור מותם של ילדים פלשתינאים מול מותם של ילדים ישראלים. לדוגמא:
סיקור התקשורת הזרה את מותו של א-דורה מול סיקור מותה של פס ( הילדה שנהרגה מירי צלף בחברון). כיצד התמודד מערך ההסברה של מדינת ישראל עם התקשורת הזרה באירוע מוחמד א-דורה?
אנו יוצאות מנקודת הנחה כי מערך ההסברה המסורבל של ישראל כלל את ההסברה של משרד החוץ, משרד הבטחון, דובר צה"ל ועוד גופים. על כן המערך לא תיפקד כראוי, דבר שהביא לפגיעה בהעברת עמדתה של ישראל לכלי התקשורת הזרים, מה עוד שלא ננקטה עמדה ברורה משום שהיו יותר מידי מקבלי החלטות ודוברים.