דיני   עבודה   בישראל
1 .מבוא.
אין ספק כי השירות בצה"ל ,בצבא קבע הוא עבודה לכל דבר .לאיש צבא קבע יש מסגרת של יום עבודה ושבוע עבודה .איש הקבע מקבל את משכורתו כל חודש כמו כל עובד אחר במשק ונהנה מזכויות "היסתדרותיות" כמו שאר המשק.
אמנם אין שיויון מוחלט בין המשק האזרחי לצבא קבע אך אם נבנה תבנית מספיק גדולה, לא נראה הרבה הבדלים רק ירידה לעמקם של פרטים תגלה את השוני בין עובד במשק האזרחי למשרת הקבע.
שירות הקבע מיטיב עם איש צבא קבע במספר תחומים לעומת עובד "רגיל", לעומת זאת שירות הקבע גורע במספר תחומים לעומת עובד "רגיל".
האיסור להתאגד ,לשבות ולדון בתנאי השכר נראה בשוק העבודה האזרחי כחזרה ל"ימי הביינים". האם עקרון ההמשכיות מחזיק את אנשי הקבע? או הפרישה בגיל 40-45 עם פיצויים ופנסיה? האם אלה שמניעים את המשרת? או סיבות אחרות, כמו הפחד מהשוק האזרחי לאחר ההתבססות?.
החיים "בחממה" אינם כה חמים. אי הודאות  גדול מאוד ,המעבר ממקום למקום הינו דבר של מה בכך והקשיים בבית אינם תורמים.
השכר- ( הממוצע בצבא קבע ) אינו מהגבוהים במשק (אינו גם נמוך מאוד ).
בעבודה זו אנסה לבחון את מעמדו של איש צבא קבע במסגרת היותו "עובד". אנסה לבדוק האם שירות הקבע אכן כדאי בראיה קצרת טווח וארוכת טווח. אנסה לבצע השואה בין שוק העבודה האזרחי למסגרת שירות בקבע, תוך התיחסות  לדיני העבודה הקבועים בחוק האזרחי  ובמסגרת חוקי הצבא.
אין עבודה זו מתימרת לומר האם כדאי או לא כדאי לשרת בצבא קבע .
אין עבודה זו דנה בשכר אנשי הקבע ובמרכיבי השכר, אלא בערך ממוצע כלשהו של השכר.