רקע תאורטי לקות שמיעה:
ליקוי שמיעה נגרם כתוצאה מפגיעה במקום כלשהו לאורך מסלול השמע. כתוצאה מכך יכולת התפיסה השמיעתית של גירויי הדיבור שונה מאשר אצל אדם שומע. לקות שמיעה שאינה מאותרת מוקדם ואינה מטופלת כראוי, עלולה לגרום לבעיות ברכישת השפה והדיבור ועקב  כך לקשיים במימוש היכולת הלימודית ובפיתוח מיומנויות חברתיות (פלאוט,1994).
ניתן להבחין בשלוש קבוצות עיקריות של לקויות בשמיעה לפי מקום הפגיעה: לקות שמיעה הולכתית- שמקורה בהפרעה בתפקוד של אחד או יתר ממרכיבי האוזן החיצונית או התיכונה.
לקות שמיעה תחושתית- עצבית- נוצרת בעקבות נזק לתאי השיער באוזן הפנימית או נזק בקצות עצב השמיעה.
לקות שמיעה מרכזית- נוצרת כשנגרם נזק למסילה העצבית השמיעתית במערכת העצבים המרכזית.
חומרת הליקוי יכולה לנוע על גבי הסקלה הבאה: