מציאת מאייר ואפיוני איוריו:
א.
בחירת מאייר ומציאת מאפיינים בשותפים בעבודת האיור:
המאייר שבחרתי הוא דני קרמן והספרים שבהם בחרתי לבחינת עבודת האיור הם:

1 . "הילד הרע" מאת לאה גולדברג.

2 . "הסרטן ששיחק עם הים" מאת רודיארד קיפלינג.

3 . " האריה שאהב תות" מאת תרצה אתר.

4 . "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס.
-מאפיין משותף: שימוש בצבע- ניתן לראות כי המאפיין הבולט ביותר בעבודתו של קרמן הוא הצבעוניות העזה. צבעים רבים ומגוונים ממלאים את ציוריו. ע"פ סונין(1995) הילד מתוודע לעולם באמצעות חושיו . ההתבוננות בתמונה היא חוויה חושנית חזקה הנגרמת באמצעות צבעים , צורות וקווים העובדים על עצב הראייה.( משי: 61).
ניתן לומר על פי התבוננות באיוריו של קרמן כי השימוש בצבעים עזים , שימוש בצבעי מים, התזות רבות ועפרונות צבעוניים גם בתחילת תהליך הרישום בולטים מאוד ומממשים את החוויה החושית העזה של הילד המתבונן באיורים.
בספר" הסרטן ששיחק עם הים" ניתן לראות כי דמות זקן הקוסמים צבוע בשלל צבעי הקשת וצפייה בו יוצרת חוויה צבעונית עזה. ניתן לראות שימוש בגוונים דומים בספרים " הילד הרע" ו"האריה שאהב תות" שאויירו בידי קרמן. טכניקת הרישום הנעשית בשרטוט עבה של האיור והשארתו כחלק מהתהליך נראית כמאפיין זהה באיוריו של קרמן.
כמו כן, איוריו של קרמן מאופיינים ב"יציאה מהקווים" ייתכן שהמטרה היא יצירת אותנטיות לאיורים.שימוש בצבעי מים ובהתזות אף הוא מאפיין זהה בספרים שציינתי לעיל. אולם, הספר המוכר" והילד הזה הוא אני" מנוגד לאופן איור הספרים הקודמים מכיוון שבו משתמש קרמן ב'אומנות הצמצום' . נראה כי החלונות המאויירים נותרים כמולת שהם בכל איור אך מתבצעת בהם תנועתיות על ידי הוספת דמויות וחפצחם המציצים מהחלונות .
נראה כי הצבעים הדומיננטיים באיורים בספר "והילד הזה הוא אני" הם צבע אדום, שחור ולבן בניגוד מוחלט לצבעויות העזה המאופיינת ברוב הספרים שאויירו על ידי קרמן.
מאפיין בולט באיוריו של קרמן הוא הותרת דף האיור לבן כקונטרסט לצבעוניות האיור וניתן לראות זאת בכלל הספרים שבחנתי . האיור לרוב מצוי על רקע לבן לשם הדגשה מרבית.