תקציר הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, או פסיכופאתיה, היא הפרעה אנושית, אשר סווגה בDSM- וב- ICD בקטגוריה של 'הפרעות אישיות'.
במהלך השנים הוגדרה הפרעה זו בדרכים רבות, כאשר בכל הגדרה הושם דגש על מאפיינים שונים. היא זוהתה כבר במאה התשע עשרה וכונתה "אי שפיות מוסרית". רוב ההגדרות מסכמות כי אנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית אינם מכבדים, ואף מפירים בגסות את הזכויות של אנשים אחרים. הם עושים זאת באמצעות הולכת שולל ובאמצעות התנהגות תוקפנית, ללא נקיפות מצפון ורגשי חרטה. בנוסף, אנשים עם אישיות אנטי סוציאלית יכולים להיות בעלי הערכה עצמית מנופחת, יהירים, חסרי אמפתיה, ולעיתים בעלי קסם אישי שטחי. חלק מהאנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית מסתבכים עם החוק ומגיעים לבתי כלא או למוסדות פסיכיאטריים.
כאמור, הפרעה זו הינה מורכבת וקשה לאבחון מכיוון שה'סמפטומים' שלה אינם פיזיולוגים, נראים לעין או מדידים. כמו כן, לא ברור עדיין לחלוטין מהן הסיבות הגורמות להפרעה זו. יש הטוענים כי מקורה בתנאים סביבתיים ויש המדגישים את התחום הנפשי. כיום נבדקת אפשרות להשפעה תורשתית-גנטית. יש המחלקים את הפסיכופאתיה לשתי תת-קטגוריות, 'פסיכופאתיה ראשונית', המהווה אחוז קטן קבוע באוכלוסיה ומקורה בגורמים ביולוגיים-גנטיים, ו'פסיכופאתיה שניונית', אשר מקורה בתנאים סביבתיים ותהליכי סוציאליזציה לקויים. לאור האמור לעיל, חוקרים רבים ניסו לבנות כלי אובייקטיבי-אמפירי שיהווה עזר באבחון הקליני לצורך הערכת פסיכופאתיה. ב-1985 נבנה מבחן ה-  PCL((Hare Psychopath Checklist, ובהמשך (1991,2003) המבחן PCL-R -Hare Psychopath Checklist Revised. המבחן בודק שני פקטורים, אחד בתחום הרגשי והבין האישי, והשני בתחום ההתנהגותי. ב-1989 חוברה גרסה מקוצרת של המבחן. גרסה זו נבנתה בקנדה, לשם שתי מטרות עיקריות: לקצר תהליכי אבחון במסגרות שונות (בתי סוהר, בתי חולים, בצבא, משרדי כוח אדם), בהן קיים צורך לבדוק רמות פסיכופאתיה, ולשם בדיקת רמת הפסיכופאתיה מחוץ לתחום הפורנסי. ה- PCL:SV מורכב מ- 12 אייטמים הבודקים מאפיינים אישיותיים, התנהגותיים ותכונות אופי במטרה לאבחן פסיכופאתיה מלאה או חלקית. מכיוון שפסיכופאתיה (או הפרעת אישיות אנטיסוציאלית) הינה הפרעה כרונית, כלי זה אינו יכול לבחון שינויים ואינו מעריך מצב נוכחי –  STATE, כי אם מצב תמידי ממושך. הוא מקביל לתחומי הבדיקה של ה- PCL-R ומכיל בתוכו באופן יחסי כ- 60% מתוכנו.
מעבר להערכת רמות פסיכופאתיה למטרות קליניות, כלי זה יכול לשמש למחקרים. לסיכום, יתרונותיו העיקריים של המבחן המקוצר הם הזמן הקצר הנדרש להעברתו והעובדה שהוא מתאים גם לאוכלוסיות שאינן מוגדרות כפורנסיות או קרימינליות. אך יחד עם זאת, הגרסה המלאה של כלי זה הינה מעמיקה ויסודית יותר.
תכונות אלו הן קריטיות במיוחד להערכה של הפרעת אישיות כה מניפולטיבית ואמביוולנטית. מאבחנים חסרי ניסיון יכולים "ליפול ברשת" של המטופל הפסיכופאת ולגרום להטיות באבחון. למרות יעילותה של הגרסה המקוצרת, הגרסה המלאה של מבחן זה, מעניקה  לדעתנו, תנאים טובים יותר ליצירת האובייקטיביות והיסודיות הנדרשת בתהליך האבחון של מטופלים אלו.