הצעת מחקר לעבודה סמינריונית בנושא: מקומו של המרי האזרחי בדמוקרטיה הישראלית קורס: דמוקרטיה ובטחון לאומי בישראל (12016) שאלת המחקר: כיצד מתמודדת מדינה בעלת ערכים דמוקרטיים-ליברליים עם אקט פוליטי-מחאתי בדמותו של מרי אזרחי? אילו כלים עומדים לרשותה של המדינה הדמוקרטית בבואה להתמודד עם התופעה? האם אין בקריאת התיגר שבאקט זה משום ערעור תנאי והסדרי קיומו של המשטר הדמוקרטי?     טענה: מדינה המושתתת באופן איתן על יסודות דמוקרטיים וערכים ליברליים אינה צריכה לחשוש מקיומו של אקט מחאתי בדמות מרי אזרחי, הגם שיש בו הפרה של חוקיה, ועליה להתייחס אליו כאמצעי פוטנציאלי לחיזוקה, ייצובה ועיצוב אזרחיה כפרטים פעילים, בעלי אחריות אזרחית, המצייתים לחוק ופועלים במסגרתו, ובה בעת מודעים לזכותם למחות נגדו באמצעים דמוקרטיים, על מנת להביא לשינויו כשהם סבורים כי אינו הולם את עמדתם והשקפתם.   מתודולוגיה: סריקת ההיבטים ההיסטוריים-פילוסופיים של המושג 'מרי אזרחי' (אי ציות אזרחי), ההבחנות בינו לבין סוגי המחאה השונים (מרד/מחאה/סרבנות מצפונית), סוגיו (מרי אזרחי ישיר/עקיף) וכן הצגת העמדות התומכות והשוללות את תרומתו לדמוקרטיה. במסגרת זו אתייחס גם לכלים העומדים לרשותו של המשטר הדמוקרטי בהתמודדותו עם תופעה זו. במסגרת הדיון לבחינת הטענה המחקרית, אתאר בקצרה את מערכת השלטון והערכים העומדים בבסיס קיומה של מדינת ישראל, אציג את יחסן של מערכות החוק והמשפט לתופעה ואנתח שני מקרים שארעו במדינת ישראל ואשר נעשה בהם שימוש באקט של 'מרי אזרחי'; האחד, מחאת השמאל נגד מלחמת לבנון. השני, מחאת הימין נגד תוכנית ההינתקות. באמצעות ניתוח האירועים הללו אנסה לטעון כי חרף הפרות החוק שהיו מנת חלקן של פעולות מחאה אלה, בחינת חוסנה של החברה הישראלית והדמוקרטיה הישראלית בהתייחס למידת מעורבותם של האזרחים (ע"י השתתפות בהפגנות, חתימה על עצומות, שימוש בכתיבה ופרסום של מאמרי ביקורת ומחאה, נכונות להיעצר ולשלם את המחיר) מעלה לדעתי, כי יש בפעולות אלה תרומה חיובית לחיזוק הדמוקרטיה וביסוסה, הן בטווח הקצר – הוצאת 'הרוב הדומם' מאדישותו וגיוסו למען המטרה, והן בטווח הארוך – קיום חברה פעילה, דינאמית ובעלת אחריות אזרחית.        תוכן עניינים
נושא                                                                  עמוד מבוא                                                                       
3 -4
מרי אזרחי – מהו? ·       תיאוריה של צדק/ג'ון רולס                                              5
·       אי ציות אזרחי/הנרי דיויד תורו                                         6   ·       עבדות בת זמננו/לב ניקולייביץ טולסטוי                               7         ·       אי ציות אזרחי כזכות טבעית/מוהנדס קרמצ'נד גאנדי                  8
·       מכתב מבית הכלא העירוני של ברמינגהם/מרטין לותר קינג הבן       9
·       מה בין מרי אזרחי לבין סוגי מחאה אחרים ולדמוקרטיה ?            10-14
ניתוח ודיון                                                            ·       תוכנית ההתנתקות – מהי ?                                                   15
·       מחנה הימין – מאפייניו ומעשיו ביחס לתוכנית ההתנתקות           16-19
·       מחאה חברתית או מרי אזרחי ?                                            20-24
סיכום ומסקנות                                                            
5 -27
ביבליוגרפיה                                                           28-29
מבוא
הגדרות: מרי אזרחי (אי ציות אזרחי) – מהו? v     "… מעשה פוליטי הפוגע בחוק מסוים – אלא שהפרת החוק אינה מטרתו של המרי האזרחי; נהפוך הוא: מבצע המרי היה מעדיף להישאר בגבולות מערכת החוק ושזו תכיר בלגיטימיות של פעולותיו. […] זהו כלי ביטוי קיצוני למחאה ולרצון לשנות דבר חקיקה או מדיניות שמבצע המרי סבור כי יש לשנותם, או שהיא כלי לביטוי ההינתקות מחוק או ממדיניות מסוימים" (בן-נון, 1992). v      ביטוי של מחאת אזרחים נגד מעשי השלטון ומדיניותו. לדעת המוחים, מעשי השלטון נוגדים את הבסיס החוקי של המדינה. מחוללי המרי האזרחי מקבלים את הלגיטימיות של השלטון, אך לא את מעשיו ומנסים לשנות את פעולות השלטון (http://he.wikipedia.org). v     מרי אזרחי "מעשה הפרת חוק ממניעים פוליטיים, שתכליתה לתרום במישרין לשינוי חוק או לשינוי במדיניות הציבורית, או לבטא מחאה והינתקות מחוק מסוים או ממדיניות ציבורית" (רז, 1989).  v     מרי אזרחי במהותו הוא אקט פוליטי שתכליתו להשיג תוצאות פוליטיות. המרי האזרחי מיועד להשפיע או להביע מחאה, וכרוך, בדרך כלל, בהפעלה פומבית וגלויה, שלפחות חלק מן הנוקטים אותה חייבים להיתבע לדין ולהיענש. מרי אזרחי מוגדר כאמצעי אחרון, לאחר שכל האמצעים האחרים נכשלו בהשגת המטרה הרצויה. ההגדרות המגבילות של המרי האזרחי מדברות על אי-אלימות כסימן היכר, אך ישנה תפישה רחבה יותר, המשלבת אלימות במרי האזרחי. כך במקרה, שהעוול שהמרי נועד לתקנו עלול להיות גדול כל כך והוא עצמו אף יכול להיות כרוך באלימות נגד חפים מפשע, עד שיש הרואים בכך הצדקה ראויה לשימוש באלימות כדי להביא לסיומו.  http://ometz.cet.ac.il/ometz/mng/index.asp?sSearchText=%EE%F8%E9+%E0%E6%F8%E7%E9&num=1&sub=1&start=1&max=20 מההגדרות דלעיל ניתן לגזור מכנה משותף להגדרת המושג 'מרי אזרחי': פעולת מחאה פוליטית של אזרחים שתכליתה לשנות חוק או מדיניות שלדעתם מנוגדים לבסיס החוקי של המדינה.     קביעת המסגרת המושגית, מובילה אותי להגדרת מסגרת נוספת הרלוונטית לעבודה זו; המסגרת הערכית, דהיינו – מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית כפי שבאה לידי ביטוי במגילת העצמאות: החלק השלישי במגילת העצמאות מעגן את עקרונות היסוד אשר לאורם תפעל המדינה: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה היהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצד והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
משמעותם של עקרונות יסוד אלה, אשר קיבלו חיזוק בפסיקות שונות של בג"ץ (דברי השופט שמעון אגרנט בבג"צ 73/53 – חברת "קול העם" בע"מ נ' שר-הפנים), היא כי מדינת ישראל הינה מדינה שיסודותיה דמוקרטיים, וככזו עליה להבטיח את קיומם.  עתה, משקבעתי את המסגרת המושגית והערכית העומדת בבסיס העבודה, אציג את שאלת המחקר:
האם מחאת מחנה הימין נגד תוכנית ההתנתקות מעידה על מרי אזרחי? והאם בשימוש באקט של מרי אזרחי יש משום פגיעה באושיות הדמוקרטיה הישראלית? שאלות אלה יבחנו בהתייחס לקולות ולמעשים שהושמעו וננקטו ע"י מחנה הימין המתנגד ליישום התוכנית במהלך המחצית השנייה של שנת 2005 ועד מימוש התוכנית בפועל באוגוסט אותה שנה.  טענת המחקר: מדינת ישראל נדרשה להתמודד במסגרת פעולות המחאה שננקטו ע"י מחנה הימין נגד תוכנית ההתנתקות עם מעשים וביטויים שלדעתי הגיעו לא אחת לגבול שבו ניתן להתייחס אליהם כאל מרי אזרחי. כוונתי היא, כי פעמים רבות, חרגו המעשים שנעשו, האמירות שהושמעו, הכתבות והמאמרים שנכתבו, מגבולות של מחאה סבירה ונורמטיבית והפכו להתנגדות פוליטית אקטיבית השמה לה למטרה לשנות חוק שהתקבל באורח דמוקרטי תוך שימוש במעשים שלא אחת הם פליליים, בלתי חוקיים ולרוב הם מתהלכים על החבל הדק שבין המותר והאסור. טענתי היא, כי חרף ייחודיותו וקיצוניותו של המקרה, והתייחסות אליו כאל מקרה אשר יש בו משום מתיחת גבולותיה הדמוקרטיים של המדינה ואף חצייתם (ע"י מי שמחשיבים את המעשה כאקט של מרי אזרחי), אני סבורה כי איתנותה של מדינת ישראל כמדינה בעלת מסורת דמוקרטית יציבה והלגיטימיות שמייחס רוב הציבור לשלטון החוק ומוסדותיו, סייעו בידה לצלוח את המשימה וליישם את התוכנית במלואה תוך שמירה על יציבות השלטון ואף על התחזקותו. להגדרת המסגרת המושגית התיאורטית תפקיד כפול; האחד, הבנת שורשי המושג 'מרי אזרחי' והתיאוריות הקשורות בו. הצגת ההיבטים ההיסטוריים-פילוסופיים של המושג (הוגים מההווה ומהעבר) וההבחנות בינו לבין אמצעי מחאה אחרים (מרד/מחאה/סרבנות מצפונית). השני, הבנת הזיקות שבין 'מרי אזרחי' למערכות השלטון ולדמוקרטיה. הצגת התפיסות השונות באשר לזיקה שבין 'מרי אזרחי' ו'דמוקרטיה' ובחינת הכלים העומדים לרשותו של משטר דמוקרטי בהתמודדותו עם תופעה זו. כל אלה יסייעו לי העריך את מידת הפגיעה (אם בכלל) באושיות הדמוקרטיה הישראלית. בהתבסס על כל אלה, אבחן את אירועי ששת החודשים שקדמו לביצוע בפועל של תוכנית ההתנתקות (אוגוסט 2005) בכל הקשור לפעילות המחאה האזרחית שליוותה את הוצאתה מן הכוח אל הפועל של החלטת הממשלה (הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2004), אשר אושרה ברוב קולות בהצבעה בכנסת ביום 26/10/2004 (בעד – 67, נגד – 45, נמנעים – 7, נעדרים – 1).
תוכנית ההתנתקות בהנהגתו של ראש הממשלה אריאל שרון, גרמה (ועדיין גורמת) לטלטלה רבה בקרב כל שדרות הציבור, שכן משמעויותיה מרחיקות לכת ובעלות השלכות רחבות היקף. מבלי לעסוק בתוכנית לגופה, אציין רק כי מבחינה אידיאולוגית, קיבעה תוכנית ההתנתקות וביצרה בעמדותיהם שני מחנות אשר גם קודם לכן היו ממוקמים משני הקצוות, אך עתה משעמדותיהם הקצינו, הפערים האידיאולוגיים והאמוניים שנפערו ביניהם, נראים כבלתי ניתנים לגישור. שדה המחקר אשר באמצעותו אבחן את השאלות שהצגתי ואעריך את טענת המחקר, כולל את מחנה הימין הדתי-לאומי אשר על פי השקפת עולמו 'מדינת ישראל' ו'ארץ ישראל' אחת המה, ואל לה לממשלה (כל ממשלה) לפנות שטחים לא כל שכן פינוי יהודים מעל אדמתם ('ארץ ישראל השלמה'). מונחים על פי אמונה אידיאולוגית זו, פעלו חברי המחנה הדתי-לאומי בניסיון לגרום לממשלה לחזור בה מהחלטתה ליישם את תוכנית ההתנתקות ומשלא צלחה משימה זו בידם, נקטו במגוון רחב של פעולות אשר מטרתן היתה לעכב, לשבש, להפריע ולמנוע מכוחות הפינוי לפנות מבתיהם את התושבים ביישובים שיועדו לפינוי. המחאה נעה בין קיצוניות לשפיות, בין לגיטימי ללא לגיטימי וכל העת נבחנה בקפדנות ע"י רשויות אכיפת החוק (יועץ משפטי, פרקליטות, כנסת, משטרה, צבא) ביחס ומחשש לפגיעה בדמוקרטיה.