תוכן   מבוא____________________________________________________________________2
תפיסות זמן_________________________________________________________________4
 המאפיינים של המשטר המשיחי __________________________________________________7
מקורות הנטייה לקבלת אידיאולוגיה משיחית
1 . טבע האדם _______________________________________________________________10
2 . טבע החברה ______________________________________________________________ 12
ניסיון מציאת פיתרון לנטייה אנושית לאידיאולוגיה משיחית
1 .
הפלורליזם נוסח ארנדט _____________________________________________________17
2 . פרטי וציבורי. מקס וובר _____________________________________________________20 ניסוח קריטריון נוסף למשטר המשיחי ______________________________________________23
ניסיון למנוע את השתלטותה של אידיאולוגיה משיחית __________________________________24
סיכום____________________________________________________________________26
מבוא
הנאורות מסמלת את העצמאות של האינדיווידואל מול הסמכות המסורתית.
עצמאות זו בדיוק היא הסממן המודרני הייחודי, ועל כן המודרניות אינה עוד תקופה אלא פרויקט מחשבתי – פוליטי של הגדרה עצמית ושיפור תמידי:
"אם נשאלת השאלה, האם אנו חיים היום בעידן נאור, הרי התשובה היא: לא, אבל אנו חיים בעידן של נאורות" (עמנואל קאנט).  רעיון הקדמה שגובש לפי טלמון בתקופת הנאורות אכן מתקבל תמיד כמשהו חיובי, המביא אור החופש, השחרור לבני אדם.
אומנם, עם הזמן, בעקבות התפתחות פילוסופית של הרעיונות של נאורות, האנושות מצאה את עצמה במציאות של שיעבוד במקום מציאות של חירות. הקדמה הביאה את בני אדם להיטלר וסטאלין, לשתי מלחמות עולם ושואה.  השאלה העיקרים שברצוני לעמוד במשימה לתת עליה תשובה היא מה למדנו מהאירועים האלה, איזה פתרון יכולה לתת פילוסופיה פוליטית של המאה העשרים  לסכנות הטמונות בקדמה?
בעבודתי אתייחס לכתביהם של מספר פילוסופים מודרניים מדקארט ועד יעקוב טלמון, ישעיהו ברלין ויורגן הברמס.
בעזרת תיאוריות שונות אנסה להציג תמונה רב ממדית של בעיית מתן לגיטימציה לאלימות פוליטית.
ובכן, שאלת המחקר שלי תהיה  היכן ניתן למנוע סכנת הידרדרות לאלימות פוליטית במשטרים טוטאליטריים במסגרת תורתם של חנה ארנדט ומקס וובר.
למקורה של הגרסה החילונית-פילוסופית של רעיון הקדמה הוא  בתפיסת זמן ליניארית שלה אקדיש את הפרק הראשון בעבודה.  תפיסת הזמן היא אחד המעצבים והמארגים העיקריים של תפיסת העולם של האדם, של חייו ושל מערכת הערכים שלו.
עם גיבוש מושג תפיסת הזמן הליניארית נולד מושג הקדמה, הפרוגרס. בין אם זאת קדמה איטית, בשלבים של טירגו ובין אם זאת קדמה מהירה של קונדורסה, היא תמיד מכוונת עתיד יותר טוב, או אם נשתמש במונחי דת, גאולה.  בעבודתי אומנם אשתמש במושג "משיחיות חילונית", מושג שהתגבש בקרב ההיסטוריונים של העידן המודרני שמייצגם הבולט בישראל הוא פרופסור יעקוב טלמון.  במובן החילוני אומנם, בין במסורת הליברלית, בין אם במסורת הרפובליקאית, השאיפה היא לחירות, רק שהגדרת החרות משתנה מגישה לגישה. בהתאם לתפיסות חירות שונות, עוצבו גישות פילוסופיות ומשטרים פוליטיים שונים. יש לציין כי בתקופת המודרניות, במיוחד  לפני תהליך הגלובליזציה, המשטר של המדינה שיחק וממשיך לשחק, אם במידה פחותה, תפקיד מרכזי בעיצוב חיי האזרחים.  את הפרק השני בעבודתי אקדיש לאפיון אותם המשטרים המשיחיים – מכווני עתיד טוב יותר במסגרת האידיאולוגיה המקובלת עליהם. הם יכולים להיות שונים ואף הפוכים בערכיהם האידיאולוגיים, אך לכולם יש שלד מאפיינים משותף שמרשה לנו לאחדם תחת כותרת של משטרים משיחיים.
בפרק השלישי אדון בטבע האדם.
ברצוני להציג שתי גישות:
גישת הרציונליזם הנאור, התבונה האנושית, שפותחה בעיקר על ידי קאנט, וגישה שטוענת כי מה שמניע את האדם לפעולה זה היצר, הרגש ולא תבונתו, גישה שמתפתחת במסגרת הפילוסופיה הרומנטית של תחילת מאה תשע עשרה. מטרתי בפרק זה היא להגיע למסקנה האם נטייה למשיחיות היא חלק מטע האדם ואם כן, מה הוא המקור לנטייה זו. אני מצפה כי דיון בטבע האדם יהי מאוד לא חד משמעי ויהי קשה להגיע למסכנה אחת קוהרנטית.
זאת מפני שהמושג תמיד כלוא במסגרת תיאוריה מסוימת וכתוצאה מכך, שתי תיאוריות שונות יתנו הגדרות שונות של טבע האדם. הפרק הבא ימשיך את קודמו וידון באפשרויות מניעת הנפילה המסוכנת למשיחיות. הסכנה של המשטר המשיחי היא לגיטימציה לשימוש באלימות פוליטית. לדעתי אפשר למצוא פתרון לכך בכתבים של חנה ארנדט ומקס וובר. לשניהם יש דיון מעניין ביותר בטבע האדם, דיון שיכול לתרום לנו פתרון לאחת הסכנות הפוליטיות של מאה העשרים ולדעתי גם של מאה עשרים ואחת. אדון בסוגיות של פרטי וציבורי, של סבלנות לריבוי דעות פוליטיות, של נתינת אפשרות לאדם להתבטא בתור פרט ולא בתור יחידה פוליטית גרידא.
מטרתי תהיה לנסח את מאפייני טבע האדם שעליהם מדברים ארנדט וובר שיאפשרו למנוע מתן לגיטימציה לאלימות פוליטית ואף במשטרים משיחיים.
ולבסוף, ברצוני, אם כן, לעדכן את חמשת הקריטריונים של המשטר המשיחי. במידה אכן יימצא אוטו מאפיין טבע האדם שיאפשר למנוע מתן לגיטימציה לאלימות פוליטית, אפשר יהיה לנסחו דרך הפוכה, בתור אחד המאפיינים של משטר משיחי.  ובכן, אני מצפה למצוא פתרון למניעת סכנת המשטר המשיחי, שהיא טרור פוליטי, בטבע האדם.
הנני מאמינה כי טבע האדם הוא טוב ונוטה להימנע מאלימות והרג, למען כל משימה שהיא.