מבוא:
"…רציתי לשאול שאלות שעוסקות במוסר וחשבתי שהאופן היחיד לשאול באומץ שאלות כאלה  הוא לא להתבצר בעמדת היודע את התשובות, אלא לשאול את השאלות ולהביא את עצמך  למקום של דילמה מוסרית." באוקטובר 1997 העלה רועי רוזן את התערוכה, "חיה ומות כאווה בראון" במוזיאון ישראל.  התערוכה עוררה גל של תגובות קיצוניות שנעו מזעם צדקני ונאצות למחמאות גורפות. מדוע עוררה התערוכה תגובות עזות כאלו? מה יש בה שהעלה אותה באחת לסדר היום של גורמים שאינם קשורים בדרך כלל לעולם האמנות? הסבר מתוך הנחה שהתערוכה הייתה צפויה "לעשות הרבה רעש" ולהקים שלדים מקברם אינה מספקת, משום שמיד עולה השאלה אילו שלדים ומדוע הם נקברו, ודבר זה מחזיר אותנו לשאלת ההתחלה.
בעבודה זו ארצה לבדוק  מהן השאלות שביקש רוזן לשאול, מדוע הרעישה העלאת התערוכה עולמות (בזעיר אנפין אמנם), כיצד היא ביצעה זאת, מהי הטלטלה (אם אכן ראוי להשתמש במונח זה) שהיא העבירה את שיח השואה בישראל והיכן היא עומדת ביחס לזיכרון השואה הקולקטיבי הישראלי.
תוכן עניינים:

1 . מבוא ..3
2 . רקע תיאורטי -4
3 . סיכום 9
4 . ניתוח התערוכה 10 5. סיכום ומסקנות 14
6 . ביבליוגרפיה -16
7. נספחים – תמונות –..15