תוכן עניינים

1 .
מבוא -3

2 . עבריינות נוער -…4

3 . כלא אופק –…7

4 . גישת המערכות -12
5. כלא "אופק" וגישת המערכות 19

6 .
סיכום ..23
7.
ביבליוגרפיה -…
5
1 .      מבוא
תפקידה של מערכת אכיפת החוק הוא להבטיח סדר חברתי, ולהעניש פרטים שהתנהגותם נתפסת כפגיעה בלתי נסבלת בחברה. חקר עבריינות נוער, שהחל להתפתח עם בואה של המאה העשרים, מהווה אחד המוקדים המרכזיים למחקר הקרימינולוגי במדינות מערביות, לרבות ישראל. בשנים האחורנות, אנו עדים לתופעה גדלה והולכת של עברייני נוער בישראל. ניתן לראות כי חלה עלייה במספר תיקי הנוער, וכי עבירות שהיו דומיננטיות בעבר, מפנות את מקומן לעבירות אחרות ברוח הזמן. התפיסה העומדת ביסוד מערכת אכיפת החוק והטיפול בעבריינים בישראל היא ייחודית, וקיימת חלוקת תפקידים בין המשרדים הממשלתיים. כמו כן, ישנם חוקים המתייחסים לאופן הטיפול בקטינים עוברי חוק. יחד עם זאת, יש לציין כי בישראל, קיים מקום כליאה יחיד לקטינים עוברי חוק, במסגרת שרות בתי הסוהר.
באמצעות סקירת ספרות, אנו נדון בסוגיית עבריינות הנוער ובמוסד הכליאה "אופק". גישת המערכות, שהיא כלי תיאורי המשמש לניתוח ארגונים שונים, אשר הועתקה ממדעי החיים אל מדעי הרוח, תהווה בסיס וכלי ניתוחי. בחלקה הראשון של העבודה, אנו נציג את תופעת עבריינות הנוער, ובהמשך את כלא "אופק", תוך התייחסות למטרות בית הסוהר, מאפייני האוכלוסייה, מערך הטיפול ועוד. חלקה השני של העבודה, יוקדש להצגת המאפיינים השונים של גישת המערכות, ואילו חלקה השלישי של העבודה, יוקדש לניתוח בית הסוהר "אופק", על פי מאפיינים אלו. אנו סבורים כי לעבודה זו, חשיבות רבה במובן התיאורטי, שכן הוא מסייע לנו לבחון ולהבין את מורכבות הארגון שעמד בבסיס עבודתנו. כמו כן, אנו מאמינים כי הבנה מעמיקה תסייע לסוכני מערכת אכיפת החוק, לייעל ואף לשפר את דרכי התערבותם.
2 . עבריינות נוער חקר עבריינות הנוער, מהווה אחד המוקדים המרכזיים למחקר הקרימינולוגי במדינות מערביות, לרבות בישראל. מעיון בתולדות המחקר הקרימינולוגי באותן מדינות עולה, כי בעצם עד לאחרונה (בעצם עד למאה השמונה עשרה), מומחים בנושא פשיעה ואף שרי ממשלה נטו להגביל את התעניינותם בחקר עבריינות בקרב מבוגרים בלבד, כאשר לא היו עדויות (או לחלופין היו עדויות מעטות בלבד) לעבריינות בקרב צעירים וילדים. אם כך, חקר עבריינות הנוער החל להתפתח עם בואה של המאה העשרים, אשר במהלכה ובעקבותיה החלה להיווצר מערכת אכיפת החוק נפרדת לנוער. האמונה הרווחת הייתה אז כי בניגוד למצב של מבוגרים, ילדים ובני נוער המבצעים עבירות זקוקים לא רק לענישה אלא בעיקר להגנה מפני מאפייניה של שגרת החיים העירונית המתועשת (Ohlin, 1998;  Wolcott, 2003; ;  O’Mahony, 2000). כמו כן, באותם ימים הקרימינולוגיה הפכה לדיספלינה מחקרית ומדעית, בעיקר בהשפעת היווסדותה של "אסכולת שיקאגו", אשר החלה בחקר עבריינות נוער, ופיתחה תיאוריות ומתודות מחקר בתחום זה (Bernard, 1990). סיבה אחרת להתפתחות התחום היא כי מחקרים רבים החלו אז ללמד שתופעת העבריינות בחלק ניכר מהמקרים צומחת, מתעצמת ומגיעה לשיאה בגיל הנעורים (Warr, 1993; Olczak et al., 1983; Pedersen & Wichstrom, 1995;O’Mahony,
2 000); ולכן, על מנת לצמצם את ממדיה של תופעת העבריינות בכלל, תוך מניעת ביצוען של עבירות בעתיד, יש צורך חשוב בעריכת מחקר על עבריינות נוער על מנת להבין את התופעה בכללותה. כללית, קיימת הסכמה רחבה בקרב חוקרים בתחום שעבריין נוער (delinquent) הוא למעשה נער או קטין אשר ביצע עבירה פלילית, כלומר, התנהג בניגוד לחוק הפלילי המקומי. חשוב לציין שהגדרה זו היא רחבה במהותה ומתייחסת גם לאותם קטינים ונערים אשר מצד אחד, ביצעו עבירות פליליות אך לא נתפסו ע"י המשטרה, ומצד שני, כן נתפסו אך משיקולים שונים, לא נשפטו ואף לא נענשו כלל במערכת אכיפת החוק לנוער (Phillipson, 1971). אולם, למרות הסכמה רחבה זו, חשוב לציין שהסכמה זו אינה מושלמת: אכן בספרות ניתן גם לראות כי חוקרים בתחום (;Olczak et al., 1983 Tyson & Hubert, 2002) מתקשים למצוא הגדרה כוללנית מוסכמת למושג "עבריינות נוער", משתי סיבות עיקריות. ראשית, אין הסכמה בין המדינות לגבי טווח הגילאים המגדירים באופן פורמלי מי הוא קטין ומי לא. ושנית, אין גם הסכמה בין המדינות לגבי התנהגויות ספציפיות אשר נתפסות כהפרות של החוק הפלילי – התנהגות מסוימת יכולה להיות אסורה במדינה מסוימת אך לא באחרת ( ; Olczak et al, 1983  Kaplan, 1984  ; Binder et al, 2001).
מהנתונים על עבריינות נוער בישראל, המתבססים הן על נתוני משטרת ישראל והן על נתוני שירות המבחן לנוער (חובב,
1 999) עולה, כי בין השנים 1990 ו 2002 חלה עלייה במספר תיקי הנוער שנפתחו בגין עבירות סמים, אלימות ורכוש. כך, בשנת 1990 מספר תיקי הנוער שנפתחו בגין עבירות רכוש היה 7,561 ואילו בשנת 2002 מספר תיקי הנוער שנפתחו הגיע ל 11,090. כמו כן, בשנת 1990 מספר תיקי הנוער שנפתחו בגין עבירות אלימות היה 3,508 ואילו בשנת 2002
הגיע לידי 14,696. יש לציין כי יש להתייחס בביקורתיות רבה  (חובב, 1999 ) לנתונים אלה בשל הסיבות הבאות:
א. הנתונים מתייחסים רק למקרים פליליים הידועים למשטרת ישראל. ב. ניתן  לקבוע את חלקם של הקטינים רק מבין המקרים הגלויים. ג. התרחשו שינויים במדיניות המשטרה לגבי פתיחת תיק פלילי המביא לידי רישום סטטיסטי ולגניזת הארוע הפלילי ללא פתיחת תיק. ד. מתרחשים שינויים בהרגלי התלונות של הציבור והגילוי של העבירות בידי המשטרה. ה. קיימים שינויים בשל חקיקת חוקים. ו. ישנם שינויים בסדר העדיפות של פעולות המשטרה. (מאכיפת החוק לטיפול בשמירת הסדר ומניעת טרור). יחד עם זאת, נראה כי חל שינוי מהותי באופי העבירות, וכי עבירות שהיו דומיננטיות בעבר פינו מקומן לעבירות אחרות ברוח הזמן כגון: עבריינות אלימה, שימוש וסחר בסמים, עבירות תעבורה, עבירות מין ומוסר.  (www.police.gov.il).
עוד יש לציין, כי ישנם כמה תופעות כלליות הקשורות בהתנהגות עבריינית בכלל ובישראל בפרט: (חובב, 1999) א. עבריינות נוער קשורה לתהליך ההתבגרות ב. היא קשורה לחברות בקבוצות רחוב וכנופיות רחוב הפועלות זו נגד זו. ג. עבריינות הנוער היא אלימה ומתאפיינת במעשי וונדליזם. ד.
בולט בה השימוש בסמים ובאלכוהול. ה. רב בה השימוש ללא רשות בכלי רכב. הטיפול בעבריינות נוער: מערכת אכיפת החוק לנוער התפיסה העומדת ביסוד מערכת מערכת אכיפת החוק והטיפול בעבריינים קטינים בישראל היא ייחודית. הייחוד נובע מהתפתחות החקיקה בישראל, המושתתת על החקיקה מתקופת המנדט הבריטי, כמו גם מן המבנה השלטוני של מדינת ישראל וחלוקת התפקידים בין המשרדים הממשלתיים. כך, במסגרת משרד העבודה והרווחה, פועלים שרות המבחן לנוער ורשות חסות הנוער. פקידי הסעד שייכים לרשויות הרווחה המקומיות, ומטפלים בקטינים עוברי חוק שאין להם אחריות פלילית. המשרד לבטחון פנים כולל בתוכו את משטרת ישראל ושרות בתי הסוהר. משטרת ישראל מפעילה יחידות המתמחות בטיפול בנוער, מגישה תביעות לבתי המשפט לנוער ומפעילה בתי מעצר לקטינים. שרות בתי הסוהר מפעיל אגף נפרד לקטינים שהורשעו בדין. משרד המשפטים, כולל את מנהל בתי המשפט ובו בית המשפט לנוער, את פרקליטות המדינה המכינה תביעות בתיקים שבהם מעורבים קטינים ואת הסניגוריה הציבורית. (חובב, 1999). חשוב לציין, שהמשטרה הינה החוליה הראשונה שעמה בא הקטין במגע ועם בואה של המאה העשרים, עלה הצורך בהקמתן של יחידות מיוחדות שיטפלו בהם. כמו כן, עובדים אלו, מאופיינים בגישתם החינוכית והשיקומית המדגישה את חשיבות הוצאתו של הקטין מהמעגל הפלילי. כך, קטין המעורב בפלילים זוכה ליחס של אזרח ששגה ולא של עבריין מועד, תוך שמירה על זכויותיו. בנסיבות מסוימות, ייגנז חומר החקירה נגד הקטין בהליך של "אי תביעה", כאשר מטרת הליך זה היא להמנע מרישום פלילי. (תיוג הקטין). מעבר לכך, יש לציין כי ישנם  לפחות שני חוקים עיקריים המתייחסים לאופן הטיפול בקטינים עוברי חוק. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך 1960. חוק זה, חל על כל ה"קטינים", המוגדרים בחוק כמי שטרם מלאו להם 18 שנה. החוק מכוון לדאוג לשלומם של קטינים נזקקים באמצעות פקיד סעד (עובד סוציאלי שיש לו סמכויות מיוחדות), ובית המשפט. חוק זה מאפשר לפקיד סעד לקבל גם עזרה מתאימה מהמשטרה.
חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א 1971. חוק זה עוסק בסמכויות בית המשפט לנוער, סדרי הדין, דרכי הענישה והטיפול, ביחס לקטינים ברי אחריות פלילית (בני 12
ומעלה) שניתן להעמידם לדין, אם עברו עבירה. החוק קובע למעשה "מסגרת" לעבודת המשטרה עם קטינים ולשיתוף הפעולה שלה עם שרות המבחן לנוער. ההתייחסות בחוק זה לקטינים אשר עברו עבירות פליליות, שונה מאוד, בעניינים
רבים, מההתייחסות לעבריינים מבוגרים, וההגנה על זכויותיהם של קטינים רחבה בהיקפה.
מבחינת שפיטה וענישה, קטין המואשם  בביצוע עבירה, יישפט בכפוף לכללים ולהסדרים שנקבעו בחוק, בפני בית המשפט לנוער. חוקי הנוער המיוחדים, נועדו להבטיח עבור הקטין, הסדרים מיוחדים בנושאי מעצר, שחרור, ניהול המשפט, ענישה, ודרכי טיפול. בית המשפט לנוער, מתנהל בדלתיים סגורות, ובנוכחות הקטין, הוריו, סניגורו,  קצין המבחן והתובע.
3 . בית הסוהר "אופק" לנוער בית הסוהר אופק, המהווה את אשכול בתי הכלא השרון,  הוא מקום כליאה יחיד לקטינים במסגרת שרות בתי הסוהר. בית הסוהר לנוער הוא מוסד כוללני, חינוכי, טיפולי הפועל במסגרת בטחונית שתפקידה החזקת עצורים ואסירים במשמורת חוקית בטוחה, נאותה, משקמת, תוך שמירה על כבודם ומילוי צרכיהם. מטרות בית הסוהר: א. מתן מסגרת חיים נאותה לנוער בכלא. ב. הקניית בטחון אישי לאסיר ולסוהר. ג. טיפוח בריאות הנער בתחומי הגוף והנפש. ד. מתן הזדמנות לתיקון ולשיפור מרכיבים הרסניים של הנער והפחתת הרצידיביזם. ה. ניהול בית הסוהר בצורה אנושית, תוך שמירה על זכויות האדם –בכלל והילד בפרט.
הכלא, המוגדר ברמת בטחון מרבית, פועל כיחידה עצמאית החל מתאריך 15.05.01 ומסוגל לקלוט כ- 200 אסירים ועצורים.
להעסקתם ושיקומם של הנערים, נבנה מערך מתקנים המאפשר פעילויות רבות ומגוונות: מרכז חינוך בו שמונה כיתות לימוד בגדלים שונים, חדרי חוגים הכוללים בין השאר סדנת בישול, שתי כיתות לימודי מחשב, ספריה, פינת חי, חדר כושר, אולם ספורט מקורה, מרכז תעסוקה והכשרה מקצועית. יש לציין, שאופק נבנה בפינה הצפונית של אשכול השרון, סמוך לגדר, מתוך כוונה שמחלונותיו אפשר יהיה להשקיף אל הנוף של פרדסי השרון. הכלא נבנה, בכוונה לתת לאסירים ולסגל, תנאי מחיה בטוחים ונוחים ככל האפשר, ולאפשר לאסירים, מרחב שיעודד עצמאות ואחריות, כך שמרבית תאי המגורים נבנו לשני אסירים, כאשר, כל תא כולל אסלה, כיור ומקלחת. המתקן, על פניו, מקרין חמימות אלא שבדרך אליו יש לעבור שני שערים חשמליים, חומות גבוהות, ולפחות חמש דלתות בטחון. סדר היום בכלא, מתחיל בספירה השכם בבוקר, מסדר, לימודים עד שתיים עשרה, ארוחת צהריים באחת, אחריה פעילות (צופים, כדורגל וקבוצות טיפוליות) ואחר כך, לפי חומרת העבירה, זוכה הנער ל"טיול". (בחצר, פינת החי). אסיר לא יכול לעבור מאגף לאגף, ובכל מקום הם נצפים ידי סוהרים ומצלמות. בשעה 19:00 נסגרים בתאים וב 22:00 מכבים את האורות. מאפייני האוכלוסייה:
בבית הסוהר אופק שוהים בני נוער עוברי חוק עד גיל 21, חלקם שפוטים וחלקם עצורים בהעמדה לדין, המחכים למשפטם. מדובר באוכלוסייה הטרוגנית הן מבחינת סוג העבירות שבוצעה והן מבחינת תקופות השהייה בכלא.
חלק מאוכלוסיית הנערים מאופיינת בהפרעות התנהגות, באימפולסיביות ובמרדנות המאפיינים את גיל ההתבגרות. נכון להיום, כלואים בכלא אופק 240 נערים. אין כמעט עברייניות קטינות, והמעטות שנכלאו, משוכנות בנווה תרצה. בגילי 14 עד 18, רובם יוצאי חבר העמים, אחרים עולים מאתיופיה וישנם גם בני מיעוטים תושבי יהודה ושומרון שביצעו עבירות בתחומי הקו הירוק. גם נערים דתיים מיהודה ושומרון שוכנים "באופק", רובם יושבים על עבירות פליליות ומיעוטם על פגיעה בערבים. מבין יתר האסירים, רובם נשפטו על עבירות חמורות של מין ואלימות. יש לציין, שלא מעט מהכלואים ב"אופק" חוזרים לאחר שחרורם, עובדה המוסברת על ידיד הסביבה השומרת והמאפשרת של הכלא, כמו גם בסוג של התמכרות למאסר. הכליאה מספקת רווח פסיכולוגי עמוק, עבור קבוצה של אסירים, שבאה לידי ביטוי, בסדר יום קבוע, גבולות ברורים וסביבה תומכת. מערך הטיפול: הנחת היסוד העומדת בבסיס התפיסה הטיפולית של בית הסוהר לנוער הנה כי כל נער זכאי להזדמנות לרכוש כלים, מיומנויות וכישורי חיים נורמטיביים, אשר יסייעו לו להשתלב מחדש בחברה. השהייה בכלא מהווה תחנה ברצף חייו של הנער ולכן כל גורמי הקהילה שמחוץ לכלא (כולל המשפחה) שותפים לתהליך שעובר הנער בכלא, דבר שעשוי לאפשר קליטה מתאימה בחזרה לחברה ושימוש בתהליכים המתרחשים בכלא כמנוף לשינוי. בספטמבר 2002 נחתמה אמנה של סגל בית סוהר אופק לטיפול בנוער הכלוא. סגל:
צוות רב מקצועי של הסוהרים מתחומים שונים מופקד על מתן מענה טיפולי- חינוכי בין כתלי הכלא. סוהרים בעלי אוריינטציה לנוער, עובדים סוציאליים, קציני חינוך, קציני טיפול בנפגעי סמים, רופאים מקצועיים ופסיכולוגית. אלה עוסקים בהצבת גבולות להתנהגות הנערים ובמתן סיוע נפשי, העשרה וטיפול להשגת שינוי בהתנהגותם.
בית הסוהר "אופק" לנוער מקיים מגוון פעילויות לטיפול, חינוך ושיקום הנערים הכלואים בו. לשם כך מקיים הכלא קשר עם גורמי חוץ רבים, ביניהם:
הפועל "כתר" תל אביב- אימוני כדורגל עם נערי הכלא. במהלך האימונים חווה השחקן כי למשחק יש גבולות , עליו להקשיב לעצמו ולגופו כמו גם להקשיב לזולתו . הוא מפתח אחריות אישית ואחריות כלפי אנשים שמולו ובסביבתו. הוא מתחייב למשמעת עצמית וקבוצתית. ‏ השחקן לומד שעליו לשחק משחק תחרותי והוגן, שהרי רק בקבלת החוקים והבנתם יכול להתנהל משחק איכותי.
‏המועצה לשלום הילד- בית סוהר אופק לנוער מיסד קשרי עבודה עם המועצה לשלום הילד.  במסגרת הפעילות המשותפת מתקיימות סדרת מפגשים לסגל בית סוהר בנושא זכויות הילד והרצאות בנושא, לנערים הכלואים. כמו כן, הוקמה ביוזמת הצדדים קבוצת "פיילוט" שבה משתתפים אסירים מהכלא אשר מטרתה היא הכרות של הנערים את זכויותיהם. הפיילוט זכה לתגובות חיוביות הן מצד המועצה והן מצד הנערים.
המטרה הנה שילוב התוכנית הנ"ל כחלק מתוכנית הלימודים בה נוטלים חלק מהנערים בבית הסוהר. ‏ "ציונות" 2000- מפעילים את פרוייקט "אלטרנטיב" שעקרו מפגש עם עולם ההתמכרות באמצעות כלים יצירתיים. "אלטרנטיב" הנו פרוייקט העוסק בהסברה ומניעת סמים בקרב כלל בני הנוער, בקרב נוער המוגדר בסיכון גבוה לשימוש בסמים ובקרב הורים, מורים וחיילי צה"ל. הפרוייקט מופעל ע"י "ציונות 2000" (תנועה א-פוליטית) ומטרתו לעודד בני נוער ללקיחת אחריות אישית של כל נער על גופו, קבלת החלטות נכונות ומודעות לעזרה המוצעת על ידי גופים מקצועיים. ‏ ייחודיות הפרוייקט בכך שהוא מופעל בתוך אוטובוס שהוסב למעין כיתה ניידת. בתוך האוטובוס צופים המשתתפים בסרט ומנהלים שיחה על סמים- השפעות ומשמעויות. ‏ החל מינואר 2000 מפעיל "אלטרנטיב" קבוצות של נערים בכלא אופק. כל קבוצה בת 12 נערים משתתפת בסדרה של שמונה מפגשים, שבשיאם נכנס האוטובוס המפורסם לתוך כתלי הכלא והנערים מקיימים את המפגש האחרון בתוכו. ‏המפגשים עצמם מועברים בצורה חוויתית ובעזרת כלים יצירתיים מגוונים ודימיון פורה. נעשה שימוש במשחקי תפקידים, אביזרים, ציור, מוסיקה, צילום של המיפגש בוידאו ועוד. בבניית תכנית הפעילות נטלו חלק אנשי אקדמיה, תיאטרון וקציני חינוך וטיפול משב"ס. ‏הפרוייקט מונחה ע"י 2 מנחים – גבר ואישה (מתוך כוונה לחשוף את הנערים למודל זוגי של יחסי שיתוף פעולה) וקצינת חינוך משב"ס. אחד המדדים הבולטים להצלחת הפרוייקט בקרב הנערים היא התמדתם בהגעה לסידרת המפגשים. הנערים, מצידם מציינים  את התרומה הגדולה שקיבלו מהשתתפותם בפרוייקט.
      "בית בכפר"- קיום מגוון פעילויות בשיתוף עם דיירי בית האבות "בית בכפר".
      "בית ספר דרור"- קשר המבוסס על עזרה הדדית לכיתת הבגרות.
       מועצה אזורית לב השרון- בעזרת נציגי המועצה מגיעים מתנדבים רבים מיישובי לב השרון.
הרשות לשיקום האסיר- "פרוייקט שושן"- זוהי תוכנית שיקום ושילוב נוער של הרשות לשיקום האסיר . התכנית פועלת בכלא אופק כ- 3 שנים ונוטלים בה נערים יהודים וערבים ישראלים המשתחררים ממאסר בכלא אופק . התכנית כוללת התערבות ברמה הפרטנית, המשפחתית הקבוצתית והקהילתית . התכנית השיקומית נבנית בשיתוף עם העובד הסוציאלי המטפל בנער בתקופת שהותו בכלא, בהתאם לצרכיו הייחודיים של כל נער ונער וכוללת שילוב במסגרות חינוך, עבודה, חוגי העשרה ומסגרות חוץ ביתיות בעת השחרור. הרשות למלחמה בסמים- בכלא אופק קיימת עשייה רחבה למניעת התדרדרות לסמים בקרב בני נוער, ועל כן, נבנתה תכנית במסגרת חינוכית טיפולית, למטרת ‏ שילוב בני נוער בתוכניות משקמות ומחזקות . המסגרת מאופיינת בגישה קהילתית לפיתוח יחסי חברות, עזרה הדדית, פיתוח כישורי חיים והקניית מודעות וכלים כדי לזהות סכנת התדרדרות לסמים והימנעות ממנה. קרן רש"י שותפה במימון הפרוייקט יחד עם הרשות למלחמה בסמים. בכלא עובדים 3 מדריכי נגמלים אשר מטרת עבודתם היא ליצור את המהותיות, את הטכניקות להגברת מעורבות הנערים בנושא, והטמעת סגנון חיים חדש בבית הסוהר. ‏באופן כללי, השב"ס רואה בסגל הסוהרים העוסק בטיפול בנוער, מגזר ייחודי הפועל מתוך תפיסה תקונית המתמחה בטיפול בנוער עובר חוק, ובכך מצטרף לכלל אנשי המקצוע העוסקים בנוער במסגרות שונות במדינת ישראל.
להלן תרשים ארגוני של בית הסוהר:
4 . גישת המערכות גישת המערכות מתבססת על יסודות, שמקורם במדעי החיים. הגישה, פותחה על מנת לתאר מערכות ביולוגיות וברבות השנים השימוש בה הפך נפוץ בתחומי מחקר אחרים גם כן.
גישת המערכות, גורסת כי לכל המערכות הטבעיות, החברתיות והטכנולוגיות ישנם מאפיינים דומים, כאשר ההתמקדות הינה על מבנה המערכת ועל היחסים בין מרכיבי המערכת.
יינוב (יינוב, 1992), משתמש בהגדרה של אולסן לגבי מהי מערכת חברתית ומגדיר אותה כ: "מודל התארגנות המהווה שלמות מעבר לסיכום כל הפריטים המרכיבים אותה. המערכת נבדלת מן הסביבה על ידי גבול מוגדר. המרכיבים שלה קשורים זה לזה באופן קבוע ויציב. ביתר פשטות, מערכת חברתית הינה סידרה של פעילויות הקשורות אלה באלה , ומהוות יחד שלמות חברתית אחת". יצחק סמואל (סמואל, 1996), מגדיר מערכת כ: " צירוף של פריטים הקשורים ביניהם ביחסי תלות-הדדית, בסדר פנימי מסוים ומשתלבים יחד למקשה אחת היוצרת מהות השונה מסכום הפריטים המרכיבים אותה". המאפיינים של גישת המערכות יוצגו להלן כפי שהם מופיעים בשלוש גישות שונות- גישת החינוך, הגישה הסוציאלית והגישה הארגונית.
כץ וקאהן (כץ וקאהן, 1977), הינם חוקרים הנמנים על תחום החינוך. לפי התמה המוצגת בגישתם: " תורת המערכות עוסקת ביסודה בבעיות של יחסים, של מיבנה ושל תלות הדדית, ולא בתכונות הקבועות של גופים".  ארגונים חברתיים הם מערכות חיות ולפיכך התלות שלהם בסביבה החיצונית הינה גבוהה מה שהופך אותם למערכות פתוחות.
למערכות פתוחות תכונות משותפות: יבוא אנרגיה מן הסביבה, הפיכת האנרגיה המיובאת למוצר, יצוא המוצר אל הסביבה וטעינת המערכת באנרגיה חדשה מתוך המקורות שבסביבה.
האנרגיה המתקבלת מן התפוקה של מערכת היא זו שמפעילה אותה מחדש.
לפי כץ וקאהן (כץ וקאהן,
1 977),  כל המערכות החברתיות, והארגונים בכללן, עומדות על פעולות בעלות דפוס קבוע. פעולות אלו משלימות זו את זו, חוזרות ונשנות, מאריכות ימים פחות או יותר ותחומות במרחב וזמן. את יציבותן או חזרתן של הפעילויות ניתן לבדוק ביחס לתשומת האנרגיה את תוך המערכת, ביחס לשינוי צורתה של האנרגיה בתוך המערכת, וביחס למוצר המתקבל או לתפוקת האנרגיה. לכלל המערכות הפתוחות 9 מאפיינים משותפים:
1 . יבוא של אנרגיה- מערכות פתוחות מייבאות מהסביבה החיצונית צורה זו או אחרת של אנרגיה. ארגונים חברתיים שואבים אנרגיה ממוסדות אחרים, מבני אדם או מן הסביבה החומרית. שום מבנה חברתי אינו יכול לספק את עצמו ולעמוד בפני עצמו.
2. שנוי צורה- מערכות פתוחות משנות את צורת האנרגיה העומדת לרשותן.
הארגון יוצר מוצר חדש, או מעבד חומרים, או מספק שירות. פעולות אלו כרוכות בארגון מחדש של התשומה.
3. התפוקה- מערכות פתוחות מייצאות לסביבה מוצר כלשהו. התפוקה הכוללת של מערכת לעולם לא תהיה זה  לסך תשומותיה, היא יכולה להיות גדולה או קטנה מסך התשומות .
4. המערכות בתורת מחזורי אירועים- לדפוס מחזורי האנרגיה אופי מחזורי. המוצר המיוצא אל הסביבה מספק את מקורות האנרגיה הדרושה לחזרה על מחזור הפעולות. את האנרגיה המזינה את מחזור הפעולות ניתן להפיק מעסקת חליפין עם הסביבה החיצונית או מן הפעילות עצמה.
5. אנטרופיה שלילית- כדי להוסיף ולהתקיים, חייבות המערכות הפתוחות לנוע על מנת ליצור את תהליך האנטרופיה. על המערכות להגיע למצב של אנטרופיה שלילית.
משמעות התהליך האנטרופי הינה שכל צורות הארגון נדונות להתפרקות או למוות. המערכת הפתוחה יכולה לאחסן אנרגיה ולרכוש לעצמה אנטרופיה שלילית על ידי כך שהיא מייבאת מסביבתה אנרגיה רבה יותר מזו שהיא מוציאה. בשל כך, למערכת הפתוחה, יש נטייה להגדיל ככל האפשר את היחס בין האנרגיה שהיא מייבאת לבין האנרגיה שהיא מוציאה, ולהמשיך ולהתקיים בעתות משבר על ידי השגת שהות. כלומר, מערכות מוסיפות להתקיים ולשמור על הסדר הפנימי האופייני להן כל עוד הן מייבאות מהסביבה אנרגיה בכמות העולה על זו שהן מוציאות בתהליכי שינוי הצורה והיצוא שלהן.
6. תשומת המידע, משוב שלילי ותהליך הקידוד- התשומות למערכות מורכבות לא רק מחומרי אנרגיה המשתנים או המשנים את צורתם על ידי הפעולה הנעשית במערכת. התשומות נושאות מידע מטיבן והן מספקות למבנה סימנים ביחס לסביבה וביחס לתפקודו של המבנה עם הסביבה. המשוב הוא מעין אות הניתן למערכת לגבי תנאי הסביבה ולגבי תפקודה של המערכת ביחס לסביבתה. משוב של מידע מעין זה מאפשר למערכת לתקן את פעולתה במידה ולא תפקדה כיאות ולדעת אם חלו שינויים בסביבה, על ידי כך היא יכולה לשמור על מצב יציב- הומיאוסטאזיס (שווי משקל דינאמי). המשוב השלילי הינו תשומת מידע והוא מצוי למעשה בכל המערכות. משוב של מידע מן הסוג השלילי מאפשר למערכת לתקן את סטיותיה. קבלת התשומות למערכת היא קבלה מתוך ניפוי, ולכן לא כל תשומות האנרגיה ייספגו בכל מערכת.
7. מצב יציב והומיאוסטאזיס- יבוא האנרגיה לשם עצירת האנטרופיה מביא לידי קביעות כלשהי בחילופי האנרגיה, ולפיכך מאפיינות מערכות פתוחות ובלתי מתכלות במצב יציב. זרימת האנרגיה מן הסביבה החיצונית פנימה נמשכת ברציפות, כמו גם ייצוא מוצרי המערכת, אולם אופייה של המערכת, שיעור חילופי האנרגיה והיחסים שבין החלקים, כל אלה נשארים בעינם. הארגון כמערכת פתוחה חייב לקיים שיווי משקל עם הסביבה. ארגון סגור מקיים שיווי משקל אקווליברי (כמו שהוא) ואילו ארגון פתוח מקיים שיווי משקל דינאמי. מערכת פתוחה תהיה מוכנה לשנות באופן קבוע את נקודת האיזון שלה עם הסביבה, והיא אף מתאימה עצמה לסביבה. אם הסביבה נעה בין רגועה לרועשת נקודת האיזון תשתנה.
ארגון פתוח שמקיים שיווי משקל דינאמי משנה פרוצדורות, משנה מבנה וזאת על מנת להתאים את עצמו לנקודה החדשה. כלומר, ארגון פתוח ששיווי המשקל שלו דינאמי ישנה את מבנהו, את התהליכים ואת יחסי העבודה בהתאם לסביבה, ולמעשה כל שינוי בסביבה יגרור אחריו שינוי בארגון.
8. בידול (דיפרנציאציה)- מערכות פתוחות מתפתחות בכיוון של בידול והשתכללות. דפוסים כוללניים ומתפזרים מוחלפים בתפקודים ייחודיים יותר.
התפתחותם של ארגונים חברתיים מתבטאת בריבוים ובהשתכללותם של תפקידים שתפקודם נעשה ייחודי יותר.
9. שוויון האחריות- לפי עקרון זה עשויה מערכת להגיע לאותו מצב סופי אפילו אם התחילה בתנאים שונים ופעלה בדרכים שונות, היא עשויה להגיע לאותו מצב סופי מתוך תנאי מוצא שונים ובנתיבי התפזרות שונים. ניתן להגיע לתוצאה רצויה באין ספור דרכים.                       יינוב, מנסה לחקור את גישת המערכות בתוך התחום של עבודה סוציאלית. על פי ניתוחו למערכת מספר מאפיינים מרכזיים:
1. גבולות- לשם ניתוח תופעה או מבנה כלשהו כמערכת, יש להציב גבולות שרירותיים בין המרכיבים הפנימיים של המערכת אותה מנתחים לבין היחידות שמחוצה לה. כאשר מתארים מערכות יש לתאר אותן בצורה היררכית:  תת יחידות (שהם מרכיבים) כלולות בתוך יחידות גדולות יותר (המערכת) , כאשר יחידות אלו מצויות בתוך יחידה גדולה יותר (הסביבה).
לכן, כל יחידה מהווה מרכיב בתוך יחידה גדולה יותר ובו בזמן היא מהווה סביבה עבור תת חלקים יותר מצומצמים. הגבולות עשויים להיות גיאוגרפים, פוליטיים, חוקיים, סמליים, מעמדיים או אתניים, הם עשויים להיות נראים או מעורפלים יותר וקשים להפרדה.
2. מערכות פתוחות וסגורות- מערכת תחשב כפתוחה אם גבולה מאפשר חילופי אנרגיה, מידע או משאבים אחרים עם הסביבה. מערכת עם גבול נוקשה נחשבת לסגורה, או לכזו המנסה להיות עצמאית. המערכות החברתיות אינן יכולות להיות סגורות, זאת מאחר והן מהוות חלק ממערך גדול יותר ומושפעות ממנו. לעומתן, מערכות פתוחות חשופות להשפעות של סביבתן החיצונית, ולכן מערכות המבקשות להיות פתוחות משתדלות לשמור בקפדנות על גבולותיהן, מאחר וגבולות פרוצים עלולים לפגוע ביכולת קיומן.
3. יחסי גומלין אופקיים ואנכיים- קשרי הגומלין המתרחשים בתוך המערכת, או בין מרכיביה נקראים קשרים אופקיים. קשרים אשר חוצים גבולות ומתקיימים בין מערכות הינם קשרים אנכיים.
שווי משקל, הומיאוסטאזיס והשתנות קבועה- המושג שווי משקל מתייחס למערכת סגורה, בעלת מבנה יציב וכזאת שקשרי הגומלין שלה עם הסביבה הם מינימאליים. בדרך כלל מערכת כזאת שומרת על שווי משקל בתוך גבולותיה הסגורים.
הומיאוסטזיס והשתנות קבועה משתני למערכות פתוחות. הומיאוסטאזיס מתאר מערכת פתוחה אשר בנוסף על קיום האינטראקציה החלופית עם סביבתה, מסוגלת לשנות את המבנה שלה על מנת להסתגל לתנאים המשתנים.
4. תשומות, המרה ותפוקות- מערכות פתוחות תלויות בסביבתן, הן צורכות תשומות כמו: גירויים, כוח אדם, כסף, רעיונות, ציוד וכו'. התשומות הנקלטות על ידי מערכות אלו עוברות תהליכי המרה: חשיבה (לגבי רעיונות), התמודדות (כתגובה לגירויים), או ניהול (באמצעות כוח אדם זמין). בסוף תהליך זה, יוצרת המערכת תפוקות המיוצאות מעבר לגבולותיה אל הסביבה. תפוקות אלו עשויות להתבטא בתוצרים כמו שירותים, דוחות וכו'. לתפוקות של מערכת נתונה יש השפעות על מערכות אחרות אשר נמצאות בסביבתה.
5. משוב- כדי להשיג את מטרותיהן באופן היעיל ביותר, עוקבות מערכות פתוחות אחר התפוקות שלהן , ומשנות את התנהגותן בהתאם למידע אותו הן מקבלות מהסביבה. המשוב כולל בתוכו מסרים של מידע החוזרים למערכת מסביבתה. המסרים הללו הם אלו המאפשרים למערכת לתקן את תהליכי ההמרה ולשנות את כיוון התפוקה.
6. קשרים פנימיים ובין מערכתיים- תפקוד תקין של מערכת מותנה בקיום קשרים הדדיים הולמים בין חלקיה ומרכיביה הפנימיים, ובינה לבין מערכות אחרות הפועלות בסביבתה. אחת הדרכים ליצור קשרי עבודה בין יחידות שונות של אותה מערכת, או בין מערכות, היא לפעול לקיום אותו מרכיב בשתיהן. הקשרים היעילים ביותר מתרחשים כאשר יחסי החליפין הבין מערכתיים הם דו-סטריים , כך נוצרת פלטפורמה לשיתוף פעולה ותיאום.
יצחק סמואל מנתח את גישת המערכות מתוך פרספקטיבה ארגונית-ניהולית. בספרו "ארגונים-מאפיינים, מבנים, תהליכים." ( סמואל, 1996), טוען סמואל כי הצורך בהתייחסות שיטתית ומעמיקה יותר ליחסי הארגון עם הסביבה החיצונית הוליד את התפיסה המערכתית של ארגונים כמערכות פתוחות. כמו כל מערכת, גם ארגון הוא צירוף של פריטים הקשורים ביניהם ביחסי תלות הדדית, צירוף היוצר מהות השונה מסכום הפריטים המרכיבים אותו. ארגונים הם מערכות חברתיות הבנויות כמערכות רופפות, מערכות שהתלות ההדדית בין החלקים המרכיבים אותם רופפת למדי. בשל כך, כל שינוי באחד המרכיבים אינו גורר בהכרח שינוי בכל שאר המרכיבים. חלקים שונים של המערכת הארגונית מסוגלים לפעול באופן עצמאי  למרות היותם רכיבים של מערכת אחת.
ארגונים הם מערכות פתוחות, היכולות להתקיים רק באמצעות יחסי חליפין עם הסביבה החיצונית. יחסים אלה מאפשרים להם לייבא תשומות הדרושות לתהליך ההפקה של מוצרים ושירותים ולייצא את התפוקות שלהן לסביבה. מחזורי חליפין אלה הם המבטיחים לארגונים אספקה תדירה של אנרגיה המאפשרת את המשך קיומם ואשר מעכבת את כיליונם. הגישה המערכתית, על פי סמואל, מייחסת לסביבה חשיבות תיאורטית מכרעת בהבנת המאפיינים של התופעה הארגונית. הארגון והסביבה מייצגים שני צדדים של אותו מטבע, ולכן לא ניתן להבין את האחד ללא השני.
בגישה המערכתית ניתן לאתר הלימה בין מאפייני הסביבה למאפייני הארגונים הפועלים בתוכה. הלימה זו באה ליידי ביטוי במבנים ארגוניים, בדפוסי התפקוד שלהם, במגוון האנושי והמקצועי המרכיב אותם , במנגנוני הפיקוח והבקרה ובמאפיינים אחרים.
חסרונות, מגבלות וביקורת על גישת המערכות בכתיבתו של יינוב על תורת המערכות ושילובה ככלי ניתוח והתערבות בעבודה הסוציאלית מונה המחבר גם כמה ממגבלות הגישה, חסרונותיה והביקורת בה היא נתקלת ככלי לניתוח.
הנקודות אותן מציין יינוב (יינוב,
1 992):
גישת המערכות אינה תיאוריה, והיא אינה משקפת את המציאות עצמה. למעשה, הגישה מהווה מודל שבעזרתו ניתן לתאר טוב יותר את המציאות.
יש להיזהר שמא יהפוך הכלי (ניתוח לפי שיטת המערכות) תירוץ להימנעות מחשיבה בהירה. בדומה לשימוש בכל מודל אחר, עשויה החשיבה מנקודת הראות המערכתית להיעשות בצורה קשיחה או גמישה מדי, עד שתתבטל כל תועלת מעשית מהשימוש בה.
קושי נוסף טמון בשימוש במודל המערכות החופשי מערכים – במיוחד התוך מרקם חברתי טעון ערכים ועדיפויות מנוגדים.
לגישה המערכתית נטייה לתאר תופעות יותר מאשר לפרשן, כאשר לעיתים רחוקות בלבד ניתן להגיע ליותר מ"פירוש עקרוני". ניתוח המערכות זקוק לחיזוק על ידי שימוש בתיאוריות אחרות .
למרות השימוש במונחים זהים, במדעים שונים תוכן המונחים אינו זהה, ולכן קיימת סכנה שתיווצר אשליה בין חוקרים בעלי ידע שונה שמשתמשים במונחים מערכתיים בהבנתם אחד את השני.
לסיכום פרק זה ננסה לציין את המאפיינים המשותפים של גישת המערכות כפי שהופיעו בניתוח של שלושת הפרספקטיבות השונות :
גבולות המערכת נקבעים כאשר מגדירים מהי קבוצת המרכיבים הבונים את המערכת. הגבול יכול להיות דמיוני או פיסי והוא מבחין בין מה שנכלל במערכת לבין מה שמצוי מחוצה לה. גבולות המערכת מגדירים הן את סביבתה החיצונית- כל מה שנמצא מחוץ למערכת , והן את גבולותיה הפנימיים.
מערכת היא מבנה מאורגן הבנוי ממרכיבים הפועלים כיחידה אינטגרטיבית להשגת יעדים ומטרות מסוימות.
בין המרכיבים קיימים קשרי גומלין ותלות הדדית. תפקודו התקין של "השלם" תלוי בתפקודם התקין והשוטף של כל המרכיבים ובקיום קשרי גומלין ביניהם. בכל מערכת מצויים מנגנוני בקרה, ויסות ותיאום בין המרכיבים השונים. כאשר יש הפרעה בתפקוד של אחד או יותר מן המרכיבים המערכת כולה עלולה לקרוס.
בכל מערכת יש יחסי קלט ופלט עם הסביבה החיצונית הכוללים, בין השאר, חומרים , אנרגיה מידע , כוח אדם ועוד.
מערכות מסתמכות על תגובות חיוביות ושליליות מסביבתן לגבי תפקודן כאשר השימוש בתגובות אלו ליצירת שינוי בתוך המערכת מהווה את המשוב.
כל מערכת הינה מרכיב במערכת שמעליה – אלו הן רמות הארגון. יחסי הגומלין מתקיימים בכל רמות הארגון וגם בין רמות הארגון לבין עצמן.
מערכת הינה ישות דינאמית וחלים בה שינויים כל העת. שינויים אלו יכולים לבוא ליידי ביטוי בגודל המרכיבים, במספרם, ביחסי הגומלין ביניהם ובמבנה ההיררכי שלהם.
5. כלא "אופק" וגישת המערכות גישת המערכות הינה כלי תיאורי המשמש לניתוח. בפרק זה, ננסה לבדוק כיצד המאפיינים המרכזיים של גישת המערכות באים לידי ביטוי בכלא "אופק". הניתוח עפ"י גישת המערכות יתמקד במאפיינים הבאים: גבולות, משיקים, תתי-מערכות, המשוב כשינוי, מערכות היחסים והסתגלות. גבולות-  כלא "אופק", מהווה את אחד האשכולות של בית כלא השרון. בית הסוהר לנוער, הוא מוסד כוללני, חינוכי-טיפולי, הפועל במסגרת ביטחונית. בית הסוהר מכיל עד כמאתיים נערים. גבולותיו הפיזיים ברורים למדי, ישנם שני שערים חשמליים, חומות גבוהות וחמש דלתות ביטחון. כמו כן, הכלואים נצפים ע"י סוהרים ומצלמות במעגל סגור, בצורה זאת, נאכף האיסור של מעבר בין אגף לאגף. באמצעות הגבולות הפיזיים באה לידי ביטוי הסגרגציה בין העולם החיצוני לבין המרחב הפנימי של בית הכליאה. קריטריון נוסף המשמש כגבול בכלא "אופק", הינו הגיל הכרונולוגי של אלו הכלואים בו. תחום הגילאים של הנערים הוא בין 14 עד 21. חלקם שפוטים וחלקם עצורים בהעמדה לדין המחכים למשפטם. גבולות הסגל של כלא "אופק" הם דינמיים. הצוות הוא רב- מקצועי מתחומים שונים המופקדים על מתן מענה טיפולי-חינוכי בין כותלי הכלא. סוהרים בעלי אוריינטציה לנוער, עובדים סוציאלייים, קציני חינוך, קציני טיפול בנפגעי נפש, רופאים מקצועיים ופסיכולוגית. כל אלו עוסקים בהצבת גבולות להתנהגות הנערים, ובמתן סיוע נפשי, העשרה וטיפול להשגת שינוי בהתנהגותם. פרט לסגל, בית הסוהר מקיים מגוון פעילויות לטיפול, חינוך ושיקום. לשם כך, מקיים הכלא קשר עם גורמי חוץ רבים, בינהם:
הפועל "כתר" ת"א, המועצה לשלום הילד, "בית בכפר", בית ספר "דרור" ועוד.
משיקים- לבית הסוהר "אופק" משיקים רבים: משרד העבודה והרווחה, אשר במסגרתו פועלים שרות המבחן לנוער ורשות חסות לנוער, עובדים סוציאליים, קציני מבחן, משטרת ישראל, משרד המשפטים, המועצה לשלום הילד, הרשות לשיקום האסיר והרשות למלחמה בסמים. כמו כן, מתקיים שיתוף פעולה הדוק עם משרד החינוך לשם השלמת בחינות בגרות במסגרת תקופת המאסר.
משיק נוסף ומרכזי הינם משפחות הנערים הכלואים. ב"אופק" מאמינים, שקשר רציף ואינטגרטיבי של המשפחה בתהליך השיקום של הנער וחזרתו למסגרת הקהילה, הינו קריטריון קריטי להצלחת השיקום. תת- מערכות- "אופק" משתייכת למשרד לביטחון פנים, כאשר שרות בתי הסוהר מפעיל את אופק לקטינים. בית הסוהר מהווה ממתקן כליאה במתחם השרון, אשר מהווה את אחד מאשכולות בית כלא השרון. במסגרת אשכול זה נכלל גם בית הסוהר "רימון" (מבוגרים בסיווג ביטחוני בינוני). אלו ניבנו תחת קורת גג אחת המאפשרים שיתוף של פונקציות רבות בינהן: חדר בקרה, הנהלה, מכלול קליטה ושחרור, מרפאה, קנטינה, מכלול ביקורים, מכבסה, אפסנאות, מרכז אנרגיה ומחשוב.
ניתן לראות, באמצעות התרשים האירגוני של כלא "אופק", את חלוקת התפקידים במרחב האירגוני. בראש האירגון, עומדת מנהלת סגן- גונדר אילי גולדברג, בין תפקידיה העיקריים ניתן למצוא:
1. קביעה והפעלתם של אמצעי ביטחון למניעת בריחת אסירים ולשמירה על ביטחונם.
2 . אחריות לשמירת ותחזוקת הנכסים, הציוד והכספים ביחידה.
3. אחריות למתן טיפול מנהלי חינוכי וטיפולי לאסירים.
4. ראיון אסירים לפי הצורך.
5. אחריות לטיפול בסגל, כולל: קידום, שיבוץ, הדרכה, הערכות תקופתית, יציאה לקורסים ראיונות לפי הצורך וטיפול בבעיות אישיות.
6. פרסום ועדכון פקודות קבע מקומיות באישור מפקד הגוש.
7. אחריות להערכת מידע מודיעיני ולנקיטת פעולות בהתאם.
8. פיקוח על קציני המטה ביחידה, ווידוא העברת הוראות לפקודיהם וביצוע בשטח.
9 . אחריות לביצוע פקודות המתקבלות ממפקדת הגוש או הנציבות.
10 . ביצוע ביקורות פתע מחוץ לשעות העבודה.
11. ריכוז ישיבות מטה קבועות בבתי הסוהר.
12. אחריות להשלטת המשמעת בתחום האסיר כולל קיום משפטים משמעותיים עפ"י הפקודה.
13. אחריות על משמעת הסוהרים בבתי הסוהר תוך הפעלת הדין המשמעתי.
 תחת פיקודה של מנהלת מתקן הכליאה נמצא סגן המנהל. להלן מעיקריי תפקידיו:
1. פיקוח והנחיית קצין הביטחון בתחומי פעילותו השונים.
2. סיוע למנהל בביצוע ראיונות אסירים.
3. ביצוע המטלות של קצין האסירים תוך הסתייעות באחראי הרישום.
4. מילוי מקום מנהל בהעדרו.
5. סיוע למנהל בניהול ועדות שונות ובטיפול בבקשות השוטפות של אסירים.
בין שאר בעלי התפקידים ניתן למצוא: קצין תעסוקה/הכשרה מקצועית, פסיכולוג, קצין אסירים, קצין ביטחון, קצין מודיעין, קצין משאבי אנוש, קצין נשק, מפקדי אגפים ועוד.
משוב כשינוי- השינוי המשמעותי, שעבר כלא "אופק" מקורו בפידבקים חיוביים ושליליים כפועל יוצא של יחסי גומלין עם המשיקים השונים ושל החלטה אירגונית. בעבר, מבנה בית הסוהר היה מיושן ולא ידידותי, ואילו המבנה החדש שנחנך מהווה פיצוי על השנים הקודמות. המבנה הפיזי הוא רק רכיב אחד של התפיסה שעליו מושתת בית הסוהר. נעשה שימוש בטכניקות הכי מתקדמות ליצירת מרחב מחייה הולם והבטחת מרכיבי הגנה וביטחון. רמה גבוהה של אסטתיקה משפיעה על תחושותיהם של הכלואים. מבנה חדש, צמחייה מרובה, שקט יחסי, פינות חי ולימוד נועדו להפוך את הכלא למקום של תיקון וצמיחה. יש לציין, כי מגמת שינוי זו נובעת גם מהשפעות גלובליות. התפיסה היא שלקטינים צרכים פסיכולוגיים ופיזיים שונים משל מבוגרים, הם זקוקים ליותר משמעת והנחייה מצד גורמי המערכת ופחות לענישה. כך, מתקן הכליאה במדינות מערביות מעוצב באופן גמיש יותר, אשר תואם את צרכי הנוער עם אוריינטציה שיקומית. יחד עם זאת, קיימת מגמה בעולם המערבי לרבות ישראל, בעיקר בשל המדיה המפרסמת ומשדרת נתונים אודות מקרי פשיעה בקרב בני נוער שהציבור החל למחות ולדרוש את הגישה המסורתית לטיפול בפשיעה, וזאת מתוך אוריינטציה של צדק ודאגה לשלום הציבור.
יחסים- ניתן לאתר מספר סוגים של יחסים הבאים לידי ביטוי בכלא "אופק", ביניהם:
יחסי הנער והצוות המקצועי- מדובר ביחסי תלות א-סימטריים של סמכות. הצוות המקצועי, מנסה להביא לשינוי בהתנהגותו של הנער, למזער נזקים עתידיים וליצור גבולות ע"י יצירת יחסי אמון. על הנער חלות מגבלות פורמליות כגון:
איסור על שימוש בסמים ואלכוהול, איסור על שימוש באלימות, שעת כיבוי אורות ועוד.
הפרה של אחת ממגבלות אלו תוביל לסנקציות משמעתיות כלפי הכלוא.
יחסי משפחות וצוות מקצועי- כיום התפיסה הדומיננטית בשיקום האסיר היא שילוב המשפחה בתהליך השיקומי. כל גורמי הקהילה שמחוץ לכלא כולל המשפחה, שותפים לתהליך, שעובר הנער בכלא. תהליך זה, עשוי לאפשר קליטה מתאימה וחזרה לחברה ושימוש בתהליכים המתרחשים בכלא כמנוף לשינוי. יחסי הצוות המקצועי עם קולגות מקצועיים אחרים- יחסים אלו דורשים אמון, שיתוף פעולה והבנה כי החזרתו של הנער אל ה