בשנת 
1 096 החל הראשון במסעי הצלב בארץ ישראל. מטרתו הייתה כיבוש הארץ וגאולת כנסיית הקבר. צבאות הצלבנים צעדו לעבר ירושלים, כבשו אותה, וטבחו באוכלוסייה היהודית והמוסלמית שבה. כתוצאה ממסע הצלב הראשון הוקמה ממלכת ירושלים הצלבנית בארץ ישראל, וכן ממלכות צלבניות נוספות במזרח. באותה תקופה, ארץ ישראל הייתה תחת שלטון מוסלמי שנמשך כמעט ללא הפרעה מאות שנים, מכיבושה על ידי הערבים במאה ה-7. הכוחות המוסלמים היו מפולגים בינם לבין עצמם ולא היה להם מרכז יחיד או כל שכן שליט יחיד שיאחד אותם כנגד הפלישה.
בדומה למוסלמים, המערב הנוצרי היה מחולק למספר מדינות בלי מנהיגות מרכזית. ההבדל העיקרי בינם לבין המוסלמים היה בהנהגה דתית מרכזית אחת ששימשה מעין עוגן לנוצרים. משתתפי מסע הצלב באו בעיקר מפרובנס (דרום צרפת), איטליה.
ב-27 בנובמבר 1095, במסגרת ועידת קלרמון נשא האפיפיור אורבנוס השני נאום ובו קרא למסע צלב לארץ הקודש שמטרתו לשחרר את הקבר הקדוש מידי הכופרים, שיעבור דרך קונסטנטינופול, בירת הנוצרים המזרחים (הביזנטים) על מנת לעזור ל"אחים במזרח" (כנגד האיומים של הסלג'וקים).
לנאום הייתה תהודה עצומה באירופה, אבל ההמון הבין את המטרה העיקרית של מסע הצלב כשחרור הקבר הקדוש, בעוד שכוונתו של האפיפיור הייתה לעזור לכנסייה המזרחית, במטרה לאחד את שתי הכנסיות, המזרחית והמערבית.
בעקבות הנאום של אורבנוס השני התחילה תנועה המונית מזרחה, בעיקר בהנהגת תימהוני בשם "פטר איש המדבר". כעבור זמן נגמר להם האוכל ולכן עסקו בשוד כדי לשרוד. רבים מהם מתו בדרך, ולקונסטנטינופוליס הגיעו מתי-מעט.
כאשר ה"צלבנים" נתקלו בקהילות יהודיות, הם בזזו אותן ופגעו ביושביהן.
פוגרומים אלו ידועים כמאורעות תתנ"ו. במהלך המאורעות נגזרו על היהודים גזרות שבהן נצטוו היהודים להמיר את דתם ולהצטרף לנצרות. על כן עמדה לפניהם בחירה בין המרת דתם לבין מוות. על פי כרוניקת גזרות תתנ"ו, טובים וגם רבים, ואף  קהילות שלמות בחרו למות על קידוש השם.  מאורעות מסע הצלב הראשון נידונו הרבה על ידי החוקרים במאה העשרים. הדיון על המאורעות נסב במידה רבה על שאלת אופיין ומהימנותן של הכרוניקות שנותרו, המכילות תיאור מפורט מבוסס של פרטי המאורעות. קיימות דעות חלוקות לגבי השאלה האם  הכרוניקות מהוות עדות היסטוריות או שמא מדובר בסיפור בסיסי שהלך וטפח למימדים  גדולים במשך השנים. קיימת הסכמה בקרב החוקרים לגבי התרחשות הגזרות, אולם השאלה הנשאלת, האם הסיפורים הקשים והקיצוניים המתוארים בכרוניקות  אכן תיעודיים או שמא מדובר במיתוס שלא היה ולא נברא. בעבודתי, אבקש לסקור את מקור התופעה ומהותה, את הגיבורים ההיסטוריים שהיוו מקור לחיקוי, לאחר מכן אבקש להתחקות אחר ההבדלים והשינויים בין גרסא לגרסא וניתוח של הסיפורים השונים, על מנת לגבש דעה ותשובה גם אם חלקית, לגבי היסוד הסיפורי והיסוד ההיסטורי של גזרות תתנ"ו ומעשי קידוש השם.       תוכן עניינים : מבוא: 1
פרק 1: הרקע התרבותי, החברתי ודתי  לקידוש השם. 3
1 .1 מקור מצוות קידוש השם. 3
1 .2 תכלית המצווה. 5
1 .3  שורשיה של התופעה קודם למאורעות תתנ"ו 6
פרק 2: תיעוד המאורעות והנצחתם. 8
2 .1 מקורות וההנצחה. 8
2 .2  כרוניקות תתנ"ו 9
פרק 3: בין נרטיב לטקסט היסטורי 11
4 .1 מעשי הרוגי זנטש. 11
4 .2 מעשה יצחק בן דוד הפרנס ממגנצא. 13
3 .3  מרת רחל וארבעת ילדיה. 15
סיכום. 18
רשימת מקורות. 20