מבוא
אחת הבעיות הכלכליות המטרידות את העולם המודרני היא האינפלציה.
בנשים האחרונות נוהגות מדינות רבות לכלול את יעדי האינפלציה בין היעדים הכלכליים החשובים ביותר.     במקרים רבים ,הבנק המרכזי קובע שיעור אינפלציה מרבי שאותו אין לעבור ועושה כל מאמץ להגיע ליעד זה. זאת ועוד ,צעדי מדיניות כלכלית חלופיים נבחנים לפי השפעתם על האינפלציה. הסיבה לכך היא , כי התהליך האינפלציוני גורם נזקים רבים ויש לנסות ולמנוע אותם.
לפי המודל הקיינסיאני ,כל עוד המשק נמצא באבטלה גידול בביקוש המצרפי אינו משפיע כל רמת המחירים והיא נשארת קבועה.עליה ברמת המחירים יכולה להתרחש רק במקרה של תעסוקה מלאה. במילים אחרות ,לפי הנחות המודל הקיינסיאני המשק יכול להמצא בשני מצבים: האחד, שיווי משקל באבטלה ללא שינויים במחירים . השני תעסוקה בתעסוקה מלאה עם אפשרות לעלייה במחירים . אולם, במצאיות קיימים מצבים בהם ישנה עלייה במחירים כאשר ישנה אבטלה .תופעה זו מוכרת במשקים המפותחים בעולם המערבי זה עשרות בשנים.תופעה זו זוהתה לראשונה בנשות החמישים של המאה ה -20 על ידיד הכלכלן פיליפס על פי סדרות עיתיות המתייחסות למשק הבריטי.
עקומת פיליפס המתארת את מהות הקשר השלילי שבין קצב האינפלציה לבין שיעור האבטלה הוא אחד הנושאים המרכזיים במאקרו כלכלה ובניהול מדיניות כלכלית. היא מבוססת על איסוף נתונים לאורך זמן. מרגע גילוייה ע"י מהנדס החשמל הבריטי אלבאן פיליפס בשנת
1 958 הפכה העקומה להיות אבן יסוד למודלים מאקרו כלכליים ואף לעושי מדיניות, ובעקבותיה התפתחה בשנות ה- 50 וה- 60 גישה שגרסה כי קובעי המדיניות יכולים " לנצל" מתאם זה "ולבחור" בין צירופים שונים של אבטלה ואינפלציה.  אולם במהלך שנות השישים החלו להיווצר נקודות נוספות מחוץ לעקומה שהוסברו ע"י שינויים דמוגרפיים.
כמו כן פורסמו מחקרים ע"י מילטון פרידמן (1968) ואדמונד פלפס (1967), באופן בלתי תלוי זה מזה, אשר שללו גישה זו והיוו פריצת דרך חשובה בתיאוריה ובמדיניות הכלכלית.
על פי גישתם זו הנייטרליות של העדויות על קשר שלילי בין קצב אינפלציה ובין שיעור האבטלה משקפות מתאם (שלילי) רק בין האינפלציה הלא צפויה לשיעור האבטלה.    ההסבר שפרידמן ופלפס נתנו לכך הוא, כי עלייה מהירה באינפלציה מעבר לצפוי, גורמת לשחיקה זמנית של השכר הריאלי, אשר בעקבותיה עולה באופן זמני הביקוש לעבודה, תוך ירידה זמנית בשיעור האבטלה. לאחר תקופה קצרה, הציפיות לאינפלציה מתאימות את עצמן לאינפלציה בפועל, השכר הריאלי עולה לרמתו הקודמת והאבטלה חוזרת לשיעורה הקודם.
במהלך שנות ה-70 וה-80 הסתבר שלא רק שהעקומה נעה אלא אף שינתה את צורתה למעין ענן חסר כל חוקיות. גישה זו פותחה והורחבה במהלך שנים אלה ע"י הכלכלן רוברט לוקאס וכלכלנים אחרים ונחקרה במחקרים שונים לגבי מדינות רבות.
בעקבות זאת מקובלת כיום הדעה שאין תחלופה ארוכת טווח, שניתן לנצלה, בין קשר אינפלציה לשיעור אבטלה.
מטרת העבודה בעבודתי ננסה לבחון את ממצאיו של אלבאן פיליפס לגבי הקשר השלילי בין קצב האינפלציה לשיעור האבטלה. נאמוד את הקשר האקונומטרי בין האינפלציה והאבטלה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך וננסה לבדוק האם מחקרו של פיליפס מקבל הוכחה אמפירית בנתוני כלכלת ישראל בין השנים 1969-2004
תוכן עניינים:

1 .מבוא+מטרת העבודה -…1-2

2 .סקירה ספרותית 3-8

3 .הנתונים –.9
5.בדיקה אמפירית של ההשערות –10-11
5.בדיקה ע"פ עשורים+ממצאים –.12-13

6 .מבט עכשווי על המצב בישראל –. 15
7.סיכום –..16-17

8 .ביביליוגרפיה 18