צ'ילה הדמוקרטית והמודרנית מול האינדיאנים כמיעוט מאז איבדו האינדיאנים בצ'ילה את עצמאותם בעקבות הכיבוש הספרדי ב-1942 של היבשת, הם נאלצו להיאבק על בעלות אדמת אבותיהם, הם נדחקו לעמדה של מיעוט מופלה לרעה, הסובל מהתנוונות, מנישול מתמיד, מעוני מעמיק ומהתפוררות מתמשכת של זהותם האתנית-תרבותית.
האינדיאנים נדרשו להתמודד עם ארץ ספרדית, קריאולית, אירופית, נוצרית, שאנשיה רואים עצמם כמייצגי הציביליזציה ומנסים לשים קץ לקיומם של הפראים, הברברים והנוודים. האינדיאנים ניסו להתגונן ונלחמו באומץ, אך נוצחו ע"י כוח הזרוע של הצבא, הקידמה בהתגלמות הרכבת והמתיישבים החדשים שבאו להתעשר באמריקה.
מציאות חייהם זו של האינדיאנים הייתה מנת חלקם במשך דורות, וגם בתקופות חשוכות שלאחר העידן הקולוניאלי, כגון, תקופת המשטר הצבאי.
השינוי העיקרי התרחש בעת המעבר לדמוקרטיה ורק לאחרונה הפכו האינדיאנים לשחקנים בזירה הפוליטית הלוקחים חלק בתהליך הדמוקרטיזציה הנמשך גם כיום. בנוסף, נדרשים האינדיאנים להתמודד עם השפעת המודרניזציה החברתית והכלכלית החזקה המאפיינת את צ'ילה בשנים האחרונות. השפעה זו טומנת בחובה לגביהם סכנה של התפוררות כלכלית – אובדן החזקה על אדמת אבותיהם ובעקבותיה גם בעיית הגירה מואצת. גם בשאלת התודעה הלאומית בצ'ילה יש לאינדיאנים חלק לא מבוטל. כמיעוט אתני ייחודי השומר בקנאות על מנהגיו ואורחות חייו, חיי קהילה והיררכיה חברתית ומשפחתית ברורה, הם עמדו מול התגבשות מדינם הלאום, תוך סיכון גבוה לאובדן זהותם האתנית והתרבותית. בתהליך עיצוב הזהות הצ'יליאנית נתפס העבר של האינדיאנים כחלק מן המורשת הלאומית, אך אומה זו עוצבה במסגרת הערכים של הציוויליזציה הנוצרית-מערבית, כך שהם הפכו יותר לסמלים לאומיים. מתוך הדיאלקטיקה של הדה-הומניזציה, הדיכוי והשחרור צמח השיח של העמים האינדיאני, שיח שבו מעלים את קולם האינדיאנים עצמם, שנותן ביטוי מובהק למעמדם כסובייקטים היסטוריים, וממילא ביטוי לאנושיותם. שיח השחרור של העמים האינדיאנים קורא למימוש זכויות האדם והאזרח במסגרת המשטר הדמוקרטי, והוא עושה זאת בכל האמצעים שהביאו לפתחו הקידמה הטכנולוגית, תקשורת ההמונים, המוביליות הגבוהה, ארגוני החברה האזרחית ועוד. שאלת המחקר כיצד מתמודדת צ'ילה עם סוגיית האינדיאנים כמיעוט על רקע הניגוד בין זהותם האתנית הייחודית לבין גיבושה כאומה ונטייתה למודרניזציה?
טענת המחקר צ'ילה הדמוקרטית מנסה להתמודד עם שורשי הבעיה ע"י שינוי המסגרת החוקתית, פתיחת מושג הלאום להגדרה מחדש והגברת התודעה לטיפול בבעיות המיעוטים. עם זאת, נראה שהשאלה על חזקת האדמות היא השאלה המרכזית מבחינת האינדיאנים, ובה בשעה היא גם שאלה בלתי פתירה לדורותיה. על מנת לבדוק את טענת המחקר, אסקור כרקע את תהליך גיבושו של ההסדר הפוליטי החל מהכיבוש הספרדי (1541) ועד לכינונו של משטר דמוקרטי יציב (מ-1990), בהמשך אשרטט את מערכת היחסים העקובה מדם בין האינדיאנים לשלטון הספרדי שתרם לריבוד החברתי ואת המתח המתמיד שקיים ביניהם לבין החברה הצ'יליאנית, אתאר את מעמדם הנחות בתקופת המשטר הצבאי (1990-1973) ואת השינויים שחלו בתהליך הדמוקרטיזציה (חוק הילידים 1993 ועוד). לסיום אדגיש את הבעייתיות של האינדיאנים כמיעוט אתני מול הלאומיות והנטייה למודרניזציה בצ'ילה הדמוקרטית.
תוכן העניינים
א.    מבוא –עמ'
3 .
ב.     גיבוש ההסדר הפוליטי בצ'ילה -עמ' 5-4.
ג.       היחסים בין האינדיאנים לשלטון הספרדי …עמ' 7-6.
ד.     האינדיאנים מול החברה הצ'יליאנית –עמ' 9-8.
ה.    מעמד האינדיאנים בתקופת המשטר הצבאי עמ' 11-10.
ו.       האינדיאנים בתהליך הדמוקרטיזציה –עמ' 16-12.
ז.      מיעוט אתני מול לאומיות ומודרניזציה -.עמ' 19-17. ח.    סיכום ומסקנות –עמ' 20.
ט.    ביבליוגרפיה עמ'
2 2-21.