התארגנות פוליטית מחאתית הינה תופעה רווחת, במיוחד בחברות דמוקרטיות. לא פעם  קורה שהתארגנויות כמו אלו יוצאות במחאה חריפה ואף אלימה ובלתי חוקית כנגד המשטר הפוליטי הקיים במדינתם. הקמת קבוצה אנטי ממסדית, שחותרת לשנות את פני הסדר החברתי ועושה זאת באמצעים בלתי לגאליים דורשת הסבר מיוחד על מרכיבי אישיותם של הפרטים המאיישים קבוצה כזו.
            בעבודה זו בחרתי להציג את תנועת הפנתרים השחורים, שקמה בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, כדוגמא לתנועה מחאתית שנקטה באמצעים בלתי חוקיים על מנת להעביר את מסריה ולהגשים את מטרותיה.
            מטרתי היא להבהיר באמצעות הרטוריקה וההתבטאויות הפומביות, הפורמאליות ולעיתים גם הבלתי פורמאליות של חברי הפנתרים את מערכי ההצדקות וההסברים. מערכי הצדקות והסברים, כנראה, אפשרו להם לצאת במאבקם ללא כל רגשות אשם וקונפליקטים פנימיים לגבי עשייתם הבלתי חוקית. זאת בהתאם לביסוס תיאורטי הקיים בספרות הקרימינולוגית.
            העבודה תחולק לשלושה פרקים כדלקמן:
פרק א'- מבוא תיאורטי –  יעסוק ברקע התיאורטי המבוסס על הספרות הקרימינולוגית העוסקת בהיבטים בפשיעה הפוליטית.
פרק ב' – אודות הפנתרים השחורים – יציג את התנועה בה התמקדתי בעבודה זו: “הפנתרים השחורים” :הקרע להקמת התנועה, מטרות, אופי פעולה וכדומה.
פרק ג' – דיון – ישלב בין שני הפרקים הקודמים , א' ו-ב' , וידון בהשתקפות התיאוריות, הלכה למעשה, ברטוריקה של חברי קבוצת הפנתרים השחורים.
תוכן ענינים מבוא -עמ'
3 פרק א' – מבוא
תיאורטי -..עמ'6
– 4
פרק ב' – אודות הפנתרים השחורים -.עמ' 10 – 7
פרק ג' – דיון –עמ'
1 3 – 11
סיכום -עמ'
1 4
רשימת מקורות -עמ' 15