עבודה סמינריונית בנושא:
משחקים כמכשיר סוציאליזציה בילדות ובבגרות תוכן העניינים
מבוא. 1
פרק א: מהותם של משחקים.. 2
1 .1. התפתחותם של משחקים בהיסטוריה. 3
1 .2. משחק במשמעויותיו השונות. 4
1 .3. המשחק כשפה. 5
1 .4. סיכום הפרק. 7
פרק ב: המשחק כתהליך סוציאליזציה. 9
2 .1. המשחק כתהליך סוציאליזציה סביבתי 9
2 .2. ארגז החול כמיקרוקוסמוס של הסביבה הריאלית. 12
2 .3. סיכום הפרק. 16
פרק ג: תהליך המשחק כגשר מחלומות הילדות למציאות הבוגרת. 17
3 .1 הפיכת המשחק לאימון לקראת המציאות. 17
3 .2 המשחק ככור היתוך חברתי 19
3 .3. משחקי מבוגרים כהמשך למשחקי הילדות. 20
3 .4. סיכום הפרק. 23
סיכום..
5 ביבליוגרפיה. 27
מבוא   ויניקוט (Winnicott, 1971) טוען, כי אם דרך טיפולו של ההורה בילדיו תאפשר להם במהרה להשתמש בסמלים, לשחק, לחלום ולהיות יצירתיים בדרכים שיש עימן סיפוק, הרי שהתפתחותו של הילד תהיה מוצלחת. הגמול הצפוי להורה יהיה באושר שבאישיות הילד או הילדה ובהמשך צמיחתם. המשחק של הילד בגיל הצעיר, מעניק לו סיפוק והנאה ויחד עם זאת, גם מפתח את יכולותיו. המשחק המיועד להנות את הילד, יוצר אפוא תהליך סוציאליזציה בהמשכו.
מהאמור ניתן אפוא להבין, כי המשחק ממקם את האדם בעולם בצעירותו, מבנה את מעמדו בהמשך ולעתים אף מקבע עבורו את סמלו המעמדי. אם צוין כי המשחק יוצר תהליכי סוציאליזציה, הרי שהוא גם מקשר בין רבדים שונים במפה החברתית, היינו בין בעלי מעמד חברתי שונה, אשר המשחק מאפשר להם לתקשר ביניהם. מכיוון שמדובר במשחק כבעל ערך המעצב תהליכי חיברות, הרי שהמשחק גם מבטא את מכלול תפקידי האדם בחברה, כאשר למשחקים גם קיימות השלכות חברתיות. על כן תהיה שאלת העבודה: כיצד הופכים משחקים לסוכני חיברות? בעבודתי ארצה לטעון, כי משחקי ילדים ומשחקים בכלל, הינם הדמיית מציאות. הדמייה זו כשהיא בידי הילדים, מאמנת את תודעתם להתנהג "כמו הגדולים" כלומר, כמו במשחק, שבו הם מדמים את הגדולים בעיסוקיהם ובהתנהגותם.
על כן נעשה על ידי המבוגרים שימוש במשחקים, כדי לעצב את הילדים על פי ערכי התרבות הרצויים להם. עוד אטען, כי גם מבוגרים משחקים. לעתים הם יוצאים מתפקידם הבוגר והרציני אל מחוזות ילדות ואל השתטות, תוך שהם מדמים עצמם לרגע כמי שהעול היומיומי מהם והלאה ולעתים הם חשים צורך להתאים עצמם לסביבה חדשה ולמעמד חדש. אז הם משחקים תפקיד חדש במשחק החיים האמיתי. אין זה משנה באיזה משחק מדובר, כל המשחקים מהווים מכשירי סוציאליזציה, המתקיימים בדרך המשחק, בשלבים שונים של החיים.  כדי לתמוך בטענתי, יעסוק הפרק הראשון במהותם של משחקים, ובכלל זאת התפתחותם של משחקים בהיסטוריה, משחק במשמעות play, מול משחק במשמעות game וכן במשחק, המהווה שפה וחיקוי של המציאות. פרק זה יתאר את הלמידה הנוצרת במשחק ויראה כיצד מאז העבר הרחוק, שמשו משחקים להדמיית מציאות העולם הבוגר עבור הילדים. הפרק השני יתאר את המשחק כתהליך סוציאליזציה, שבו המשחק מהווה מכשיר סוציאליזציה להתמזגות חברתית בסביבה. סביבת המשחק, המהווה מעין מיקרוקוסמוס של הסביבה הריאלית, מקבלת ביטוי חזק במשחק בארגז החול, המייצג את המקרו. פרק זה יעסוק בהתייחסות לאופן שבו מחקים משחקי הילדים את עולמם של המבוגרים. חיקוי זה מדריך אותם בהילכות היום-יום ובדפוסי ההתנהגות המקובלים בחברה הבוגרת. בדרך זו נוצרים תהליכי סוציאליזציה. הפרק השלישי יציג את המשחקים, כגשר של חיברות, בין עולמם של הילדים לבין עולמם של מבוגרים וכן כגשר בין סביבות שונות בעולמם של המבוגרים, העוברים מסביבה לסביבה וצריכים לסגל עצמם לסביבה חדשה – בהתנהגות, בשפה ובכלל האינראקציה הסביבתית. כן יעסוק פרק זה במשחקים ככור היתוך חברתי. בתור שכזה, מסייע המשחק לתקשורת בין בני אדם מקבוצות שונות וליצירת מכנים משותפים והסכמות, אשר לא היו נוצרות אלמלא המשחק. בכך בא לידי ביטוי תפקידו של המשחק לא רק כמכשיר סוציאליזציה, כי אם גם במסייע בחיבור בין בני אדם שונים, גם מבלי שקבוצה אחת צריכה להיקלט בקרב קבוצה אחרת. את מסקנותי אביא בסיכום, שבו אקשור את הקצוות במענה לשאלת המחקר.