אופיו של הסיקור הביטחוני א. על פי תיאוריות ליברליות קלאסיות, תפקידה של התקשורת הינו בשני ממדים. האחד – לספק לאזרחים מידע. השני – להוות במה לפולמוס ציבורי בסוגיות העומדות על הפרק. המידע מסייע לאזרחים בקבלת החלטות לגבי תמיכה בגורמים פוליטיים וחברתיים ובעיצוב עמדותיהם של האזרחים לגבי פעולות שלטוניות במכלול התחומים. אחד מתפקידיה של התקשורת הינה להעניק במת פולמוס לציבור צרכני התקשורת, אשר יכולים להתייחס לדבריהם של פובליציסטים, המביעים דעות בעד ונגד תהליכים או תופעות המתקיימות בשדה החברתי, הפוליטי או הצבאי. לעומת הגישה הליברלית, קיימת הגישה הדמוקרטית, הטוענת [על פי אלכסנדר מייקלג'ון] לקשר בין ביטוי חופשי לשלטון עצמי. כלומר, משטר דמוקרטי יעיל, מחליף את האינטרס האינדיווידואלי בקיום אוטונומיה של הרצון החופשי. משמעות הדבר, שלמרות תוצאות דומות, לאו דווקא החתירה לזכויות הפרט היא זו שמנחה אותה, אלא צורכי הדמוקרטיה.
היעדר מידע ייצור ציבור בוחרים דל-מידע ונטול כושר החלטה.
לאחר ההקדמה הכללית, הנוגעת לתפקידיה של התקשורת, עולה השאלה, מה תפקידיה בסיקור תחום הביטחון? תכנים תקשורתיים אינם נובעים רק מתפקידה העיקרי של התקשורת, שהוא הענקת סיקור תקשורתי במגוון תחומים, אלא גם ממגוון שיקולים נוספים: בכללם שיקולים כלכליים, כאשר רמת החשיפה של כלי התקשורת מהווה שיקול מרכזי בהצגת תוכן תקשורתי זה או אחר. שיקול נוסף הינו הקשר שבין השלטון לתקשורת. אמנם מרבית התקשורת מצויה בידיים פרטיות והשיקולים העיקריים המנחים אותה הם שיקולי צבירת רווחים, אך קיימים גם שיקולים שלטוניים ויכולות אכיפה מצד השלטון, המקרבות, לפחות מבחינה מעשית, בין אינטרסים לאומיים לתפקידה בפועל של התקשורת.