בני הפנאטי הגירה – דור ראשון ודור שני תוכן העניינים
מבוא. 1
פרק א: מבוא תיאורטי 3
1 .1. פוסט-קולוניאליזם ורב-תרבותיות. 3
1 .2. זהות המהגר. 4
פרק ב: ניתוח הסרט.. 6
2 .1. פרווז ופיזי – בין כור ההיתוך לרב-תרבותיות. 6
2 .2. פרווז ופאריד – דור ראשון מול דור שני 8
2 .3. פרווז ושיטס – קפיטליזם וגלובליזציה. 10
2 .4. פרווז והנשים. 11
2 .4.1. הקשר עם האם (מינו) 11
2 .4.2. הקשר עם בטינה. 12
פרק ג: דיון מסכם.. 13
ביביליוגרפיה. 16
מבוא
בראשית היה הקולוניאליזם.  מעצמות אירופה – בריטניה, צרפת, פורטוגל ואחרות – השתלטו על שטחים בלתי מאורגנים מבחינה מדינית באסיה ואפריקה. אותם שטחים היו מאוכלסים בקבוצות אתניות, כאשר כל אימפריה שלטה על מרחבים שבהם חי מספר רב של ילידי המקום מקבוצות אתניות שונות. במחצית המאה ה- 20, החל תהליך הדה-קולוניזציה, אשר שחרר מעול הקולוניאליזם מיליונים רבים של בני אדם (תומסון, 1984). בני האדם ששוחררו מעול הקולוניאליזם התארגנו במסגרות מדיניות ולאומיות, אך נוצרה בעיה, כאשר החלוקה המדינית על ידי האימפריות הייתה שרירותית ולא פעם חצו גבולות את אזור מחייתה של קבוצה אתנית אחת. כך חצו הגבולות, שניתן לראותם במפה כחתוכים בסכין, אזורים נרחבים באפריקה ובאסיה וכך חולקה תת היבשת ההודית לשתי מדינות עקריות – הודו ופקיסטן. אמנם, עם סיום הקולוניאליזם ועמו השלטון האירופי הזר על העמים שנשלטו תחתיו, החלה תקופת עצמאותן של מדינות חדשות, שבהן שלטו כעת בני האוכלוסייה המקומית. מאידך, נותר דבר המשותף לכלל המדינות החדשות, שנשלטו בעבר תחת אימפריה אחת. ראשית נותרה השפה.
בקולוניות שנשלטו על ידי צרפת ושוחררו המשיכו לדבר צרפתית וכך גם בקולוניות ששוחררו על ידי בריטניה המשיכו לדבר בשפה האנגלית. גם חוקי האימפריות ששלטו בעבר היוו את הבסיס לחוק המקומי [של המדינה החדשה]. כתוצאה מכך, נותרו בקרב האוכלוסייה מנהגים שהושרשו בהם על ידי המעצמה השלטת בעבר (שם).
בין המדינות ששוחררו מעול הקולוניאליזם ובין האימפריה ששלטה בעבר נותרה זיקה, כאשר המדינות ששוחררו על ידי בריטניה הפכו לחברות בחבר העמים הבריטי. היה זה המשך למגמה הבריטית להעביר יותר ויותר סמכויות לבני העמים שנשלטו על ידי בריטניה, כאשר במסגרת זו זכו רבים מהילידים המקומיים בהשכלה בריטית ומילאו תפקידים רשמיים בניהול ארצותיהם. עם תום הקולוניאליזם היגרו רבים מבני הקולוניות לבריטניה. חלקם הגיעו ללימודים או עבודה זמנית, במטרה לשפר את מעמדם. כמו בשאר האימפריות שהעניקו עצמאות לאוכלוסיות שתחת חסותן, כך גם בבריטניה החלו להתהוות קהילות מהגרים שהתיישבו במדינה המערבית ששלטה בהם בעבר והחלו לבנות בה מחדש את חייהם. קהילות אלו הפכו להיות חלק מהמארג התרבותי הלאומי, כאשר האחרונות התאפיינו לא רק בהצטרפותן למסגרת הלאומית, אלא גם בשונותן ובמידת הצלחתן להתערות במסגרת החדשה (שם).
בתוך מכלול קבוצות המהגרים לבריטניה, נתפסת הקהילה הפקיסטנית כנחשלת יחסית לאחרות [שחורים מאפריקה, הודים] (רובינשטיין, 2002). מעמדם הכלכלי של הפקיסטנים בבריטניה נמוך מזה של האחרים. מספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בין הנמוכים וכך גם הסטטוס חברתי שלהם ומעורבותם במרכזי העוצמה הפוליטית.
מכיוון שקבוצות המהגרים על מאפייניהן השונים, היו לחלק מהחברה בבריטניה, הם הפכו גם לחלק מההתייחסות הפולקלוריסטית. אפיונים אלו באו לידי ביטוי גם בקולנוע כפי שבכל מדינת מהגרים מהוות קבוצות מיעוט חלק מנושאי העשייה הקולנועית [המהגר הוא "האחר"].
אחד הסרטים האחרונים שעלו בבריטניה ועוסק בהווי חייה של הקהילה הפקיסטנית ובקונפליקט שבה שרויים חבריה הוא הסרט "בני הפנאטי" של יודיאן פראסאד (1998). סרט זה עוסק בערכים המובילים בקרב אוכלוסייה זו, כאשר השאיפה לעושר ולמעמד חברתי נתפסת ככוח המניע במהלכים של בני הקהילה, כשבנוסף חשובים להם גם מורשת המקור ויסודות מסורתיים. לעומת הדור הראשון של המהגרים השואף לבהשתלב או להיטמע בתרבות המקומית, בני הדור השני של המהגרים מפקיסטן, חשים זרים ושונים, מתחילים לחפש את שורשיהם בתרבות המקור שלהם ונסחפים אחר תנועות דתיות קיצוניות. כך נקלעת הקהילה הפקיסטנית לקונפליקט בין דורי, בנוסף לקונפליקט התוך דורי שבו היא מצויה עם סביבתה.
בעבודתי אטען כי הפתרון שמציע הסרט הוא התרחקות מפתרון הכרוך בזהות לאומית, ובכך מבקר הן את מדיניות כור ההיתוך והן את הרב-תרבותיות כאסטרטגיות המקבעות את יחסי הכוחות של מזרח ומערב, שולט ונשלט.