השפה העבריינית והסביבה ההחברתית הצורך בשינוי השפה לצורכי שיקום העברין תוכן העינינים תקציר 1
מבוא. 1
פרק א': סביבת האדם ושפתו 4
1 .1. הסביבה הקרובה. 4
1 .2. הסביבה החברתית והסביבה החוקית. 6
1 .3. השפה. 8
1 .3.1. התפתחות השפה – מהגישה הדיקדוקית לגישה התקשורתית. 11
1 .3.2. עיצובה של השפה. 12
1 .3.3. שפה כמאפיינת גדילה. 15
1 .3.4. שפה ואישיות [או: שפה ומבנה אישיות] 16
1 .3.5. דפוסי שפה [בהתאם לרבדים חברתיים] 18
1 .3.6. עיצוב אופני הראיה. 20
1 .4. משמעות החיים כמרכז החשיבה והחתירה. 23
פרק ב': החברה כנגד העבריינים. 28
2 .1. החברה והעבריינות כסטיה החברתית. 28
2 .2. השפה העבריינית כשפה סגורה ממוקדת. 31
פרק ג': הרציונל בשינוי השפה כדרך לשיקום העבריין ומיזוגו בחברה. 34
פרק ד: מתודולוגיה. 41
4 .1. שיטת המחקר. 41
4 .2. אוכלוסיית המחקר. 44
4 .3. ניתוח הקטגוריות. 45
פרק ה: דיון 46
5.1 השפעת הסביבה הקרובה [ההתפתחותית] על הנחקרים. 46
5.2 יחס העבריין לסביבה החברתית הממוסדת. 48
5.3 יחס העבריין לסביבה החוקית. 52
5.4 שפת העבריין [אוראלית או ליטראלית] 54
5.5 מבעים [שפת גוף, הרמות קול, דיבור בציוויים, סגנון שאלות, מחוות וכו'] 57
5.6 דפוסי שפה. 61
5.6.1 המבנה התחבירי של המשפטים. 62
5.6.2 שימוש תכוף במילים או מושגים. 68
5.6.3 הגדרות שונות של השפה הממוסדת והשפה העבריינית למשמעויות זהות. 69
5.6.4 עיוות לשוני של מילים או מושגים השגורים בחברה הממוסדת. 71
5.7. השפה העבריינית כמשקפת אופני ראייה. 75
5.8. משמעות החיים אצל העבריין 79
5.9. התיחסות העבריין לשפה ולאפשרות שינויה. 83
מסקנות וסיכום. 85
ביבליוגרפיה. 88
נספחים. 98
תקציר מטרת מחקר זה לבחון את הקשר שבין שפת העבריין ודרך חייו. כלומר, לברר עד כמה מנחה השפה את האדם בצעדיו בעולם ועד כמה מייצגת אותו, הן כלפי הסביבה והן כלפי עצמו מבחינת הכרתו. מדובר אם כן, בתפיסה קוגניטבית של השפה, המהווה מעין תוכנה המוטמעת בראשו של האדם ומעצבת את התנהגותו, את דרכי התבטאותו, את ביטוייו הלשוניים ואת המבעים והמחוות שמהווים עבורו כלי תקשורת המופנים אל סביבתו.
            שפתו הבסיסית של האדם מעוצבת בשנותיו הראשונות. המושג 'מילתא דינקותא לא משתכחא', בא להביע את העוצמה שיש למטען הנספג באדם בגיל צעיר, כך שלסביבתו הקרובה של האדם, במיוחד בתקופת צמיחתו, השפעה מכרעת על חייו. גם אם ישנה נדבכים שונים בשפתו, גם אז ישארו בו מעין 'גנים' של השפה, אשר יכתיבו את התנהגותו, לעיתים גם באופן לא רצוני.
            השפה מתפתחת עם האדם. כשם שאבריו גדלים, כך גם שפתו. אך ככל האברים, גם השפה משמרת תכונותיה. כשאדם שעורו שחור גדל, צבעו הכהה בולט יותר. ילד שאוזניו גדולות, יגדל לאדם בעל אוזניים ענקיות. מי שגדל בסביבה של תלמידי חכמים יגדל להיות תלמיד חכם, בתחום זה או אחר, אך תמיד תפעפע בו תכונה זו. מי שגדל לשפה ותרבות של קללות, עגה מסוימת, ז'רגון לקסיקלי ייחודי, גם הוא ישמר תכונות אלו שתבלוטנה עוד יותר. השפה תורמת לתיוגו של האדם, מציירת את אישיותו, ומעידה בדרך כלל על הרובד החברתי שממנו בא או על הסביבה שבה צמח.
               השפה כמוה כנס המונף לפני המחנה. קיימת החברה הממוסדת, אשר מבטאת עצמה בשפה נורמטיבית המקובלת בחברה נתונה. מולה עומדת החברה העבריינית המהווה תת-קבוצה במכלול החברתי והרי היא כמחנה בפני עצמו, הניצב מול החברה בממוסדת, כאשר בין שני המחנות ניטש הקרב על השפה, על הנורמות ועל הדפוס התרבותי שיהווה את הזרם המרכזי בסביבה. מכיוון שרובה של החברה מצוי בתוך גבולותיו של הקונצנזוס, אזי השפה העבריינית נותרת שפת שוליים המעוררת את התנגדותה של החברה הממוסדת.
            מכיוון שהשפה קובעת לאדם את דפוסי חייו, אזי גם שינויה של השפה אצל האדם, עשוי לגרום לשינוי דרכי ההבעה, דפוסי ההתנהגות, התגובות ואף דפוסי החשיבה שלו. מכיוון שכך ניתן להניח, כי שינוי השפה עשוי להוות דרך מועדפת לשיקומם של עבריינים.
            בשינוי השפה לא מתרחש רק שינוי לשוני, מבעי או התנהגותי. שינוי השפה מוביל אף לשינוי אופני הראיה של האדם ובכך משנה את המשמעות של חייו. אין זו שאלה של מוכנותו של האדם לקבל דבר מה או להביע בו עיניין, כי אם התמקדות בדבר החשוב לאדם מכל ומשום כך מקנה לו את משמעות חייו. ויקטור פרנקל מציין כי "אם יש איזה 'למה' שלמענו תחיה, תוכל לשאת כל 'איך'". אותו 'למה' נובע מתוך ומתבטא בשפה הנקוטה על ידי האדם. השפה יוצרת את מדדי העיקר והטפל ומאירה את הערכים המרכזיים בחיי האדם.
            מחקר זה שהינו ראשוני בנושא, התמקד בבדיקת ההנחות שעלו מראשיתו, כאשר אוכלוסיית המחקר הינה דיירי מעון הרשות לשיקום האסיר (רש"א) באזור תל-אביב. הדיירים המצויים בתקופת ניסיון בשליש האחרון של מאסרם או כנסיון שיקומי מהסמים, הוכנו לקראת בואי והביעו נכונותם להתראיין ולהיפתח בפני, בין השאר כתוצאה מפעולות שונות של רש"א, אשר גם בהן יסודות ברורים של שינוי השפה והקניית מושגים חדשים ובראשם 'גבולות'. בראיונות ובעדויות שערכתי עם החוסים במקום, שימשו האחרונים כאינפורמנטים, המעידים על רובה של אוכלוסיית העבריינים, הגדלים בסביבתה הראשונית, שוהים בכלא או מתנגים על פי דפוסים עבריניים.
            החוסים במעון רואיינו בשבע קטגוריות האמורות לענות על שאלות המחקר. הנחות המחקר התבססו ונתמכו על ידי סקירת הספרות, כאשר השיחות עם האסירים בשיקום באו למקד יותר את ההסתכלות עליהם, הן במובן התקשורתי והן במובן הקוגניטיבי, המתיחס להטמעת מסרים חדשים על ידי אנשים שהיו רגילים בקודים התנהגותיים שונים בתכלית.
            הקטגוריה הראשונה התיחסה להשפעת הסביבה הקרובה על הפרט. כל העדויות, בלי יוצא מהכלל, מלמדות כי עבריין בדרך כלל צומח בסביבה עבריינית, מושפע מתבנית נוף ילדותו ומתקשה להתעלם מנופים ראשוניים הנחרתים בראשו והופכים לחלק מהכרת עולמו.
            הקטגוריה השניה התמקדה ביחס העבריין לסביבה החברתית הממוסדת. ניכר כי לעד קיימים קונפליקטים בין החברה העבריינית והחברה הממוסדת ולא רק בשל ניגודי האינטרסים שבין החברות.
מדובר בדפוסי שפה שונים, בהתנהגויות שונות ובדחיה שמעוררת השפה העבריינית כשפת שוליים בחברה הממוסדת – דבר המוביל לכדור שלג המעמיק את הפער שבין השתיים. פער דומה קיים גם בין העבריינים והסביבה החוקית, כשהעבריין הנתפס בדרך כלל כאויבה הראשי של הסביבה החוקית. הוא מכיר את שפת החוק, אשר מולה מאמץ שפה משלו, בעלת קודים המובנים בעיקר לקבוצתו הסגורה כז'רגון (עגה) פנימי.
            נמצא כי השפה העבריינית הינה אוראלית ומצומצמת מאד, פכי שהדבר נבחן בקטגוריה הרביעית.
בראיונות נמצא כי דיבורם של העבריינים מתמצה לעיתים בשברי משפטים המתאגדים למכלול אחד חסר פיסוקיות או סימני חיבור. הקטגוריה החמישית עוסקת במבעים, המהווים עבור העבריינים חלופה לשפה הליטרלית החסרה להם. בשפתם של העבריינים קיימים מבעים גופניים, מחוות שונות, ניסיון להרבות בשאלות, אולי כדי להרוויח מידע החשוב להם.                      הקטגוריה המרכזית עוסקת בדפוסי השפה. נמצא כי המבנה התחבירי של משפטי העבריינים לקוי ומרובים בו השיבושים. קיימים מילים אשר תחזורנה על עצמן פעמים רבות, בדרך כלל גם בהגיה או הטיה משובשת, כמו 'נורמטיבי' במקום 'נורמלי' או 'רגיל'. בתוך המשפטים משתלבות מילים השגורות בעיקר בקרב באוכלוסיה הנחקרת, כמו השימוש במילה 'יעני' או 'יענו', שמקורה בערבית והפכה אצל רבים מהעבריינים לחלק אינטגלי מהשפה, מעין סימן קדימון לפני פעלים ושמות עצם. בדומה לעיוותי מילים, קיימים גם מושגים הייחודיים לשפה העבריינית, בבחינת 'ז'רגון מקצועי' של העולם העברייני. עבורם אלו מילים משפת היום יום, כך שניתן ללמוד כי המילים ומשמעותן הן תולדה של השפה, כך ששינוין עשוי להפחית מהמושגים הלשוניים השגורים בקרב האוכלוסיה הנחקרת, תוך הטמעתם של מילים, מושגים ודפוסי שפה אשר יכוונו את העבריין לתחומי התעניינות אחרים בעלי משמעות שונה לגבי חייו.
            מרבית האסירים פתוחים ללמידה ואינם בוחלים במאמץ להתרחק מהסביבה העבריינית ומהשפה העבריינית, אשר, כך נראה, נראית בעינים כיום באופן מובן כשורש כל רע.במושגי היום יום הנוכחיים הם רואים אופצית לימודיות בעיקר בלימודים טכניים מקצועיים. מאידך, ניכר ברובם שאינם מכירים שפה אקדמית יותר ואינם מודעים לאפשרויות, לעניין ולמשמעות שלימודים אקדמיים עשויים להחדיר בהם. מכיוון שכך, נראה כי נתמכה הנחתי הבסיסית וראוי להמשיך ולחקור את אופני שינוי השפה על דפוסי ההתנהגות ואופני הראיה של העבריינים, כדרך לשיקומם ולשיםור איכות חייהם וחיי החברה כולה.   מחקר זה הינו חדשני ומאופיין בשילוב תובנות מתחומים רבים נוספים. באמצעות השימוש בתובנות מתחומים שונים, מנסה עבודה זו לפתוח כיוון מחקר חדש, המציג את השפעת השפה על דפוסי התנהגותם של עבריינים ועל דרך שיקומם.
מחקר זה אף מטיל אור על השפעת השפה על דפוסי התנהגות ועל הקשר שבין סביבה ושפה ככלל.
בכך ניתן לראות במחקר יתרונות רבים הן בתחום הבלשני והן בתחום החברתי.
מבוא
כאשר נתפש אדם בביצוע עבירה כלשהי על החוק הוא מובא לבית המשפט ושם נקבע דינו לזכות או לחובה. אם נפסק דינו לחובה, הרי שנגזר עליו עונש, כאשר אחד העונשים הנפוצים הינו עונש המאסר.
השופט העליון ברנזון (תשכ"ד) שואל, "האם יש במאסר, ובכלל בעונשים חמורים, כדי להושיע ולתקן?" לטענתו, שהיתה תקפה בשנות ה- 60, קיים ספק רב בערכו ההרתעתי של העונש החמור כלפי עבריינים בכוח ואף כלפי העבריין הנענש. משנשפט האדם הוא נשלח לבית הסוהר שבו אין תנאים מתאימים למגורים וחיים אנושיים כלשהם.
נתון זה פוגע ביכולת שיקומו של האסיר ולאחר שנשפט ונענש ביושבו מאחורי סורג ובריח הוא הופך להיות מנודה בחברה, אינו מתקבל למרבית העבודות ונושא על עצמו סטיגמה שלפעמים נמשכת לכל אורך חייו (שם). את הרצאתו מסיים ברנזון (שם: 21) בשאלה "האם התנהגות כזו בבני אדם לא צעירים, בעלי משפחה, אישה וילדים, תועיל להחזירם לדרך הישר? "הוא ממשיך: "אם גישת החברה לאסיר המשוחרר לא תשתנה ותתאים עצמה לדרישות החוק והצדק לא תוכל החברה לצפות לכך שעבריינים יחזרו למוטב". הטענה המרכזית בעבודה זו הינה שהאדם הוא יציר סביבתו. לעתים מדובר בסביבה חברתית, אך בה במידה הוא גם פרי סביבה תרבותית וסביבה חוקית. משמעות הדבר, שאם אדם גדל בסביבה חברתית שבה הוא חווה גילוי עריות במשפחתו או נתקל מדי יום ביומו בסוחרי סמים ומשתמשי סמים, אין לצפות ממנו שכשיגדל יפנה עורף לאותם תכנים שעליהם גדל בסביבתו הקרובה. אם אדם בא מתרבות המתירה ביגמיה הנהוגה שם, סביר להניח שעבורו הביגמיה תהיה חלק מהמותר בחייו, גם אם החוק אוסר זאת. מבחינה זו ההיבט התרבותי והחוקי מתמזגים זה בזה, כאשר קיימים מקומות שבהם השוחד לפקידי ממשל הינו חלק מהתרבות המקומית ואדם שיגיע משם, לא יבין מדוע במדינה שבה אסור הדבר הוא נשפט ואף נאסר, הן על נתינת שוחד והן על קבלתו. מהאמור לעיל יתן לראות כי מדובר בעבודה חדשנית המאופיינת ברב-תחומיותה. למרות היותה עבודה העוסקת בתחום הבלשנות ואף מציגה מחקרים שנערכו בעולם בתחום השפה העבריינית ובכללם נערכו לקסיקונים לשפה העבריינית, הרי שמשולבות בה תובנות מתחומים נוספים. לדוגמה מושג הסביבה, הלקוח מתחום מדעי החברה בכלל והסוציולוגיה בפרט; מתחומי הקרמינולגיה והמשפט וכמובן מתחום הפילוסופיה, המאגדת בתוכה את מכלול התחומים. מעבר לכל אלה, יש בעבודה יסוד מחקרי המחייב ניתוחי טקסטים, ובכך העבודה משלבת בתוכה יסודות מתחום הספרות. באמצעות השימוש בתובנות מתחומים שונים, תנסה עבודה זו לפתוח כיוון מחקר חדש, העשוי להאיר את השפעת השפה על דפוסי התנהגותם של עבריינים ועל דרך שיקומם. עבודה זו אף תטיל אור על השפעת השפה על דפוסי התנהגות ועל הקשר שבין סביבה ושפה ככלל, ומכאן שיש בעבודה זו כדי לפתוח כיוון מחקרי בעל יתרונות רבים הן בתחום הבלשני והן בתחום החברתי.
ברצוני להגדיר את השוני בין התרבות הסביבתית שהאדם גדל בה לבין התרבות הסביבתית שבה הוא עלול למעוד כשוני בשפה התרבותית.
לטענתי אדם שצמח בסביבה שבה השפה היא אלימות, פשע, נתינת שוחד או ביגמיה אינו מכיר שפה אחרת. לא אחת השפות שונות בסביבות הקרובות מאוד מבחינה גיאוגרפית אך רחוקות מאוד מהבחינה התרבותית. הפרמטרים האתיים אינם זהים ואף שונים מאוד בין סביבה אחת למשנה, ובכך האדם הצומח בסביבה שבה הקודים האתיים אינם עולים בקנה אחד עם חוק המדינה, מתפתח באופן שיתפס על ידי כלל החברה ובעיקר על ידי מערכת החוק כעבריין. העבריין נענש ולעתים העונש מתבטא בבילוי תקופה ממושכת בכלא, כאשר בתקופה זו נשללת חרותו, הוא אינו מרוויח מכך דבר ואינו מפתח את אישותו, להוציא פיתוח כישוריו בתחום הפשע. העבריין הינו אדם העובר על החוק, אך כלום ניתן להגדירו כפושע? נקודת המוצא היא שעבירה על החוק אינה בהכרח פשע. הפשע מוגדר כפעולה הנעשית מתוך נטייתו של האדם להרע. העבירה לעומת זאת הינה עבירה על חוקי המדינה, כאשר לא בהכרח אותו חוק הוא נכון או נבון. תרזימכוס, הסופיסט מהמאה ה-7 לפנה"ס הגדיר את החוק בתור "הצדק של החזקים" (אפלטון, 1973). גם כאשר אותו חוק נתפס כהומני וכרצוי בעיני כלל האוכלוסין, הרי שיש להתייחס בהבנה לאותם יוצאים מן הכלל, שאינם מודעים לחוק זה מתוך כך שאינם דוברים את השפה התרבותית של כלל האוכלוסיה. מכיוון שהאדם הוא יציר סביבתו, הרי שאין לצפות ממנו לנקוט בשפה שונה מזו שגדל עליה. דבר זה יוכל להתקיים, אך ורק אם נדאג ללמד אותו את השפה שבה אנו רוצים שינהג, בתור חלק מכלל האוכלוסיה והתרבות הדורשות ממנו שימוש בשפה ובקודים האתיים המקובלים. מכיוון שכך תהיה מטרת המחקר: בחינת השפה כגורם לעבריינות ושינוי השפה כדרך לשיקומו של העבריין ושילובו בחברה.
שאלות המחקר תהיינה:
1 .      האם קיימת השפעה של שפת העבריין על דרך חייו?
2.      אם כן מהי השפעה זו?
3.       האם ניתן לשקם עבריינים על ידי שינוי שפתם?
לטענתי אין לכלא מקום כמערכת שיקומית, כשם שאין לענישה מקום בפתרון בעיות חוקיות של העבריין.
העבריינות נובעת בדרך כלל או משפה לקויה או ממחלת נפש. הפסיכופט צריך להיות מאושפז בהתאם לאיבחונו הרפואי. העבריין המצוי לעומת זאת צריך לעבור את ההכשרה האמורה, היינו לשנות את שפתו מהשפה העבריינית לשפה המקובלת בחברה, כדי שיוכל לפתח עצמו במסגרתה תחת לפגוע בה מהעדר ברירה אחרת. פתרון זה עשוי להיות מועיל הן לעבריין והן לחברה. משמעות ההכשרה שיישמר כבודו של האדם על פי עקרונות ההומניזם. נקודת המוצא תהיה שבני האדם שונים זה מזה אך שווים זה לזה. השוני בין בני האדם עלול לגרום לחלקם לסטות מגבולות המותר בחברה ועל החברה המחוייבות לסייע לאותו חלק באוכלוסייתה להתמודד עם בעייתו ולהעניק לו את הכלים הדרושים להתמודדות עם מגבלותיו. העבודה כתובה בפונט 14