עבודה הבוחנת את חוקי הבנקאות, בדגש על חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א – 1981
באספקלריה של דיני הגנת הצרכן. כ-
6 ,400 מילים. פרק א':  הקדמה יחסי הכוחות בין הבנק לבין לקוחותיו אינם שווים. הבנק נהנה מעדיפות ברורה על פני הלקוחות. זאת, הן מבחינת הכוח הנתון בידו לכפות על הלקוח תנאים חוזיים, הן מבחינת המידע העומד לרשות הבנק, שפעמים רבות אינו עומד לרשות הלקוח, והן מבחינת נגישותו של הבנק לאמצעים רבים ויעילים בעזרתם הוא יכול להפחית מרמת הסיכון העסקי לה הוא חשוף במהלך עסקיו, אשר אינם עומדים, לרוב, לרשות לקוחותיו. הדברים דלעיל נכונים לגבי כלל לקוחותיו של הבנק, אך הם יפים במיוחד לגבי הלקוחות הצרכניים, שהם רוב הלקוחות העושים שימוש בחשבון העו"ש, שמידת התחכום שלהם נמוכה מזו של לקוחות מסחריים, ויכולתם לעמוד באופן מדויק על פרטי החובות והזכויות שלנם במסגרת החוזה מועטה. זאת, שעה שבידי הבנק קיימים אמצעים רבים ויעילים לצמצום נזקיו, לעומת מיעוט האמצעים שבידי הלקוח.נ חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981 נתקבל בכנסת לפני כ-
5 שנים, במהלכן עבר מספר שינויים ותוספות. כאשר התקבל, הן הציבור והן המחוקק תלו בחוק תקוות רבות, לגביהן ניתן לומר כבר עתה, כי בפרספקטיבה של למעלה משניים וחצי עשורים, ספק אם התממשו.  בעבודה זו, אבחן את תרומתו של חוק הבנקאות להגנה על הלקוחות הבנקאיים לאור יתר מערכות הדינים החלות על יחסי בנק-לקוח.