סוגיית הקרקעות בנגב - 90

מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2007
מספר מילים 1546

תקציר העבודה

סוגיית הפקעת הקרקעות בין המדינה לבדואים בנגב במסגרת עבודה זו אנסה לענות על שלושת השאלות הבאות:
מהם הקונפליקטים המרכזיים סביב סוגיית הקרקעות בין הבדואים שבנגב לבין המדינה?
אילו פתרונות (אם קיימים) מציעה המדינה לסוגיה זו?
מה טוענים הבדואים נגד הפקעת הקרקעות, ואיך הם נאבקים נגד החלטה זו?

1 ) בבואי לבחון את הקונפליקטים המרכזיים בין המדינה לבדואים סביב סוגיית הקרקעות, חשוב לציין כי אוכלוסיה זו קשורה באופן הדוק לתביעותיהם של שאר האזרחים הפלסטינים-ישראלים בגין הפקעת הקרקעות מאז הקמתה של מדינת ישראל ב-48', אך המייחד אותם משאר אוכלוסיה זו היא צורת חייהם, הכוונה להיותם נוודים אשר מעולם לא החזיקו בבעלותם קרקע, אלא קיבלו היתר מהשלטון העות'מאני לעבד קרקעות שאינן בשימוש ולרעות עליהן צאן, אדמות אלו נקראות אדמות "מוואת".
לפני מלחמת 48' היו בנגב כ-70,000 בדואים, במהלך המלחמה ברחו כ-50,000, לאחר המלחמה הוכרזו השטחים שעליהם ישבו הבדואים כשטחים צבאיים, על ידי כך נמנעה כניסתם של הבדואים שנותרו בישראל אליהם. ואילו הבדואים שנותרו בישראל הועברו לאזור הסייג מאדמות הנגב הצפוני, בו חשקה המדינה.
הקונפליקט הראשון המשתמע מכך הינו סוגיית הבעלות על הקרקע, המדינה טוענת כי הבדואים מעולם לא רשמו אדמות אלו על שמם ולא קיבלו שטרי בעלות על הקרקע, זאת למרות שבתקופת השלטון העות'מאני ובתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל, נעשו ניסיונות להביאם לידי כך. מהחוק העות'מאני נובע כי כל אדמות ה"מאוות" שייכות למדינה, ולכן ניכסה לעצמה מדינת ישראל, עם הקמתה, את כל הקרקעות הללו וכך הפקיעה אותן מידי הבדואים. הקרקעות הופקעו על ידי אמצעים כוחניים, בירוקרטים ומשפטיים [חוק רכישת מקרקעין (1953), חוק נכסי נפקדים (1950)].
רוב הבדואים בנגב יושבים כיום בישובים שאינם  מוכרים על ידי המדינה, ועל כן אינם "זוכים" לקבל את מה שקיים בכל יישוב מוכר (תשתיות של ביוב, חשמל, מים, חינוך בריאות וכו'…).
קיימים שני סוגים של ישובים אלו: א.      ישובים שהיו קיימים לפני 48', אך לא היו הופיעו במפות הבריטיות, לכן לא הוכרו על ידי מדינת ישראל.
ב.      ישובים שנוצרו בעקבות העברה כוחנית בתקופת השלטון הצבאי של אוכלוסיה בדואית על ידי הממשלה לאזורים הנקראים, אזורי סייג (אשר 55% מהן ו-90% מאדמות הנגב נמצאות בבעלות המדינה).
בדואים אלו טוענים לבעלות על האדמות, והם נסמכים על חוקי הבעלות הבדואית המסורתית (הקשורה לותיקות היושבים על הקרקע), הטוענים הללו הינם –