תוכן העניינים:

1 .       תקציר                                                                                                             עמ' 3
2 .       מבוא:     ·         מטרת העבודה                                                                          עמ' 5
·         שאלות והשערות המחקר                                                         עמ' 7-6
·         הסיבות לבחירת נושא העבודה                                                 עמ' 7
3 .       שיטת המחקר                                                                                   עמ' 9-8
4 .       מטבח אמריקאי ומטבח ישראלי, השוואות וממצאים                    עמ' 17-10 5.       רקע תיאורטי: ·        מרכיבי התרבות                                                                         עמ' 24-18
·        מסגרת לניתוח תרבותי אתנוגרפי ע"פ  דל היימס                     עמ'  27-
5                       
6 .       הגדרת קבוצת המחקר                                                                      עמ' 29-28
7.       ממצאי המחקר ע"פ המודל של דל היימס                                        עמ'
3 5-30
8 .       סיכום                                                                                                עמ' 37-36
9.       ביבליוגרפיה                                                                                      עמ' 40-38
1 0.   נספחים רלוונטיים                                                                            עמ' 41
תקציר מסכת הערכים, האמונות, דרכי ההתנהגות, ועצמים חומריים, המהווים אורח חייו של עם, זו הגדרה לתרבות, חלק מן התרבות מתבטא גם במטבח. האספקט הקולינארי של התרבות מהווה צומת המייצרת "אירועי דיבור" שונים (כפי שניתח דל היימס). את אירועי הדיבור הללו ניתן לנתח מבחינה אתנוגרפית, איסוף החומר הוא באמצעות תצפיות ובשיטת הקולאז'.
בעבודה זו אסקור את גישתם והתייחסותם של עולי ארה"ב (ושאר עולים דוברי אנגלית) בישראל, שאליהם אתייחס כ"תת-תרבות", בתוך התרבות המארחת (ישראל). אערוך תצפיות על מפגשי בישול של עולים השייכים לתת-תרבות זו (עם ותק משתנה), כולל ראיונות אישיים לאחר המפגש, מתוך מטרה לבדוק האם מפגשם של העולים יצר "הלם תרבות" חיובי או שלילי (או נייטרלי), והאם ניתן להשליך ממסקנות אלה על שאר מאפיינים הרלוונטיים לקבוצת היחס הספציפית.
התצפיות נערכו בישוב מיתר, שבדרום הארץ, ובהן השתתפו מספר מצומצם של עולות אשר התכנסו למפגשים אלה מסיבות שונות על-פי הצורך. השערת המחקר היא, שבעוד שקבוצת היחס של העולים כתת-תרבות נבדלת מקבוצות עולים אחרות, בכך שעבורם המעבר לתרבות הישראלית המארחת מבחינות שונות גרר ירידה בסטנדרטים (פיסיים, ממשיים, כלכליים וערכיים), דווקא בתחום הקולינארי ישראל העשירה את עולמם, והפרתה את העולה על שולחנם.
מבוא
בעבודה זו בחרתי לבחון את מאפייני קבוצת דוברי האנגלית (עם דגש על קבוצת האמריקאים) כתת-תרבות בתוך החברה הישראלית, ולהתמקד על המאפיינים הייחודיים של תרבות השולחן של המטבח האמריקאי, לעומת המטבח הישראלי, וכיצד הם מתיישבים זה עם זה. העולים האמריקאים הנם קבוצה נבדלת וייחודית בתוך החברה, וכפי שיפורט בהמשך, התפתחה קבוצה זו כתת- תרבות ייחודית שלאו דווקא מאמצת את כל מאפייני התרבות המארחת. בעבודה זו אתמקד בתת- תרבות של דוברי האנגלית בישראל:  אמריקה, אנגליה, דרום-אפריקה, קנדה. נקודת המוצא היא שלדוברי אנגלית קשה להסתגל בארץ מבחינה לשונית ולשלוט בשפה העברית (ראה מאמר שפורסם בהארץ). לאור זאת, מטרת העבודה היא לבדוק את המפגש של אותם עולים עם המאכלים, הסוגים השונים ותרבות השולחן בארץ, האם אלמנט זה מקל על ההשתלבות או מעיק. האם גם בתחום זה קבוצת דוברי האנגלית מגלה מעצורים בהתפתחות למטבח הים-תיכוני, או שדווקא בתחום זה הם יגלו יותר פתיחות ויאמצו הרגלי אכילה יותר ישראליים. האם דרך המפגש של אותם עולים עם המאכלים הישראלים ניתן למצוא מכנים משותפים לבני אותה קבוצה.
ידוע לי שבין דוברי האנגלית קיימים מפגשים שעניינם הוא אוכל, ובהם המשתתפים חולקים זה עם זה את ניסיונם בהכנת אוכל ישראלי ואוכל יהודי. תוך התמקדות באותם מפגשים, אני חושבת שאפשר להעלות ממצאים שונים לגבי המאפיינים של אותה קבוצה כתת-תרבות בארץ, ולא רק לגבי אוכל אלא גם מידת הנכונות שלהם להשתלבות במרחב הישראלי בכלל. למשל הפליא אותי מאוד שעולה בת 39 (פאם) הנמצאת בישראל 7 שנים ומגדלת 3 ילדים דו לשוניים לחלוטין, ולא רק שהעברית שלה קלוקלת לחלוטין, גם התחושות שלה לגבי האוכל הישראלי כלפי עצמה, מעידים על רתיעה מסוימת.
לעומת זאת, מכיוון שעליה להכין לילדיה אוכל ישראלי, היא טורחת ומשתדלת להשתתף בסדנאות בישול בין השאר, על מנת לרצות את ילדיה.
אותה אישה וחברותיה בישוב מיתר (ראה נספח), יהוו נושא מחקר, והמפגשים שלהם סביב נושאי האוכל הם משני סוגים: 1. מפגשים יזומים בסדנאות בישול. 2. מפגשים סביב נסיבות אקראיות כגון עזרה לבישול באירועים חגיגיים כמו בר-מצווה או ברית, או נסיבות שונות כגון הגשת עזרה וגמילות חסידים.
למשל, כאשר האם בבית- חולים וצריך לעזור לילדיה. מיתר הוא ישוב קהילתי, אמיד, כולם גרים בוילות פרטיות. הסיבה שדוברי האנגלית נמשכים למיתר היא כי מזכירה להם את איכות החיים של הפרברים במדינת מוצאם. פאם עצמה מלמדת שעורים פרטיים לאנגלית, בביה"ס, שמשולמים ע"י ההורים, ומכינה אותם לבגרות. לעולים יש מפגשים משלושה סוגים: בקלאב המקומי, בבריכה, בוק קלאב (קריאת ספרים), ומפגשי בישול. בחרתי במפגשי הבישול כדי ללמוד מה המאפיינים שלהם כתת- תרבות.
פאם דיווחה שיש פער גדול בין המזון שילדיה מבקשים שהוא ישראלי, ואין להם שום חשק לטעם האמריקאי למרות ששני ילדיה הבוגרים גדלו בארה"ב. היא, לעומת-זאת, עדיין לא מכירה דברים בסיסיים בתרבות האוכל הישראלית: סחוג לא יודעת מה זה, במבה מגעיל אותה. רשמים ראשוניים אלה עוררו אותי לחקור לעומק. כיצד ההשתלטות על המצוי במטבח ובשווקים הישראלים עוזר להם להשתלב בתרבות הישראלית, כיצד עוזר לילדים שלה להשתלב. כהשערה ראשונית, סביר להניח שלילדים השתלבות קלה יותר מההורים. אמנם לאמריקאים בארצם יש את כל סוגי האוכל, אבל בבית, רובם אוכלים תפריט יבש וסטנדרטי, והם המומים מהמבחר הגדול בארץ. נשאלת השאלה- מה אפשר ללמוד מהמפגש שלהם עם האוכל עם החברה הישראלית.
מטרת העבודה בעבודה זו אנסה לשרטט את "שיחות המטבח" של עולות חדשות מארה"ב, במפגשיהן, אשר נועדו לעזור זו לזו במטבח הישראלי. זהו סוג של מפגשים שהם לאו דווקא מרכזיים לחווית החיים של אותה קבוצת דוברי אנגלית ושל קבוצות אחרות, שהושפעו מן האתוס המיוחד שמתחיל בקשיי הסתגלות ומסתיים בתחושת ניצחון והערכה עצמית. העולות דיווחו קשיים בהסתגלות למרכיבי האוכל ואפילו לעצם הצורך לבשל (לאור העובדה שבארה"ב רוב האוכל הנצרך הוא מוכן או מבושל מראש). לאחר שהן מתגברות על "חבלי הלידה", צצה ועולה תחושה של הערכה למטבח הישראלי, למרכיביו הטריים והבריאים יותר, ובקרב כמה אף תחושת בוז למטבח האמריקאי שהן נטשו.
 ניתוח זה הוא שחזור סוציו-לשוני-קולינארי המעוגן באתנוגרפיה של תקשורת סביב נושא האוכל במדינה המארחת (ישראל), כמסגרת מושגית, שבאמצעותה אנסה לבחון מפגשי בישול כסוג של "אירוע דיבור" בעל מבנה, דפוס השתתפות ומטרות משלו. על פי הנחת היסוד של האתנוגרפיה של תקשורת, הפעילות הלשונית של כל קבוצה חברתית משקפת תפיסות עולם וערכים בסיסיים של הקבוצה מחד גיסא, ומשמשת כמכשיר מרכזי לעיצובה של המציאות החברתית של הקבוצה מאידך גיסא. אחת הדרכים שבהן מבנה הקבוצה את חייה החברתיים, היא באמצעות גיבוש דפוסי מפגש, שלהם מבנה מוכר ונורמות פעולה מוסכמות. נורמות אלה מווסתות מערכות יחסים מרכזיות בחיי הקבוצה. לעיתים קרובות יהיו אלה מפגשים בעלי אופי טקסי, דתי או חילוני, שיש להם מעמד סמלי מרכזי בתרבות. גם המטבח וכל נקודות המפגש עם אוכל מייצרות אירועים תקשורתיים בתרבות.
בישול הוא תחום בתרבות המתאר ומתעד את אופן יצירת המזון אצל בני האדם, הבישול כולל בתוכו תחומים כמו אפייה, טיגון, צלייה, אידוי, ועוד. לכל תרבות ברחבי העולם יש לפחות סגנון בישול אחד ייחודי לה. בין סגנונות הבישול הבולטים יש את הבישול הצרפתי, שהרעיון המרכזי בו הוא לגרום לסועד להרגיש את הטבע, הנוף, וחילופי העונות דרך המנה שהוא סועד. הבישול היפני, בנוי בעיקרו מאורז, סויה, ודגים: המאכלים שאכלו השבטים היפניים בראשית תרבותם.
הבישול הסיני, לעומתו מורכב מסוגי בישול רבים, הייחודיים לכל מחוז בסין הגדולה, וביניהם:
בישול סצ'ואני חריף, בישול קיסרי, בישול קנטונזי, ובישול בריאותי. המפגשים החברתיים הכוללים בישול ואפיה נערכים בד"כ בקבוצות קטנות. חוויה גסטרונומית בה מבשלים אופים, לומדים, ו… טועמים. חוויות אלו גם יוצרות "אירועים לשוניים", וניתן לסקור אותם מבחינה אתנוגרפית.
שאלות והשערות העולים האמריקאים מהווים תת –תרבות של חלק מכלל האוכלוסייה היושבת בישראל. לצידם, כמובן, ישנם תתי -תרבויות מקבילות של עולים מארצות מוצא אחרות. מחקרים קודמים מצאו כי תת-התרבות של העולים האמריקאים נבדלת מהאחרות בכך שחבריה מתקשים להתגבר על מחסום השפה העברית לאורך זמן רב, עוברים משפה לשפה ולווים מילות מפתח, וגם כשמחליטים באיזו שפה לדבר, הם עושים שימוש רב מהשפה השנייה. ההתערות שלהם מבחינת ההסתגלות הלשונית היא די בעייתית. גם מבחינה ערכית הם מפעילים מחסום מנטלי אשר מונע מהם מלאמץ מאפייני התנהגות ישראלים הנראים להם נחותים, כגון: "לא פראייר", "סמוך עליי", ו"רק רגע".
נשאלת השאלה: האם תת-התרבות של קבוצת העולים האמריקאים תגלה מאפיינים ואינדיקטורים זהים של קשיי הסתגלות בתחום הקולינרי, בעת מפגשם עם המאכלים השונים, הסגנונות השונים, מרכיבי האוכל והרגלי האכילה הנהוגים בישראל.
בניסוח אחר השאלה היא –האם אותם עולים אמריקאים אשר תחושתם כלפי העלייה ארצה היא של ירידה בסטנדרטים                ( "Stepping Down"), חשו כך גם לגבי השתלבותם במרחב הקולינארי של המזרח-התיכון. האם בתחום המטבח, הרגלי האוכל והתזונה וכד', האמריקאים בעצם לא שיפרו את מעמדם               ("Stepping Up”), כאשר עלו ארצה והצטרפו לתת- התרבות של עולי צפון-אמריקה. שאלות נוספות שמתעוררות במסגרת זו הן: מה מידת ההשפעה של הדור השני של בני הקבוצה על חבריה. האם ניתן למצוא סממני "הפריה הדדית" המביאים ליצירת תרבות אוכל חדשה המהווה מעין זן כלאיים המתחיל במטבח, ומשפיע גם על תחושת ההתערות של העולים בארץ, על ביטחונם העצמי, על שינויים שונים ביחסי הגומלין בין אותה תת-קבוצה, לבין הקבוצה הישראלית המארחת.
לכאורה, המטבח הישראלי והמטבח האמריקאי דומים זה לזה מהבחינה הספציפית שכל אחד מהם מהווה סל המרכיבים של מאכלי המהגרים שהגיעו מאותה ארץ. אולם, לאור ידע אישי, למרות שהמטבח האמריקאי מורכב מתוך סך כל המאכלים שהגיעו ע"י המהגרים שהגיעו מארה"ב, בסופו של דבר המטבח האמריקאי הביתי הוא די מצומצם ומתבסס על סגנון הבישול של המתיישבים האנגליים. כלומר, די תפל, משעמם ומבוסס על חימום מוצרים מוכנים מהסופר,  או על יציאה למסעדות סיניות ומקדונלדס, ולא על עבודת מטבח רצינית. לעומתו, המטבח הישראלי הרבה יותר עשיר ומגוון. נראה כי אין הרבה שהמטבח האמריקאי יכול לתרום או להפרות את המטבח הישראלי מעבר למה שכבר נקלט (בראוניס, דגני בוקר, המבורגר). אני משערת גם כי ככל שהעולה מבוגרת יותר כך גם תתגלה בעייתיות ביכולת להסתגל למטבח המקומי. הסיבות לבחירת הנושא- אני כמראיינת, הנני ילידת ישראל. עקב כך ובאופן טבעי, מכירה את המטבח הישראלי על בוריו. בעבר,חייתי כחצי שנה בארה"ב, ולאחר מכן התחלתי את עבודתי כדיילת אויר, וכך נחשפתי להרגלים הקולינריים הרווחים בארה"ב. כך שכמראיינת היו לי כלים בסיסיים ביותר להכרת הרקע ממנו הגיעו המרואיינות. זוהי גם הסיבה שעניינה אותי בבחירת חקר נושא זה.