תקציר קצר תחום חקלאות המים הולך ומתפתח בכל העולם. גידול בהיקף היצור של מוצרי מים וים גורר עליה בצפיפות במתקני הגידול, ירידה באיכות תנאי הגידול ועליה בחשיפה למחלות ותמותה, בעיקר כי מתאפשרת סביבה אופטימלית להתפתחות של חיידקים פטוגנים. מצב זה גורם להפסדים כלכליים גדולים עקב ירידה באיכות וכמות היבול ופגיעה בפעילות השוטפת של החקלאי. כדי למנוע מצב זה נעשה שימוש מאוד מאסיבי בוטרינריה תרופתית, כלומר, אנטיביוטיקה. השימוש בחומרים אנטיביוטיים כנגד פטוגנים היה כה מקובל עד שנעשו גם טיפולים מונעים במערכות הגידול ללא כל הופעת סימנים להמצאות מחלה או מפגע. השימוש העצום באנטיביוטיקה יצר מצב בו הפטוגנים, אותם מיקרואורגניזמים אשר פוגעים בדג או כל אורגניזם ימי אחר, פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה ואף הפכו לאלימים יותר. פטוגנים יכולים לרכוש עמידות כזו דרך מוטציות כרומוזומליות מקריות כאשר השורדים מתרבים וכך כל הדורות הבאים מקבלים את גנים לעמידות, או דרך רכישת פלסמידים עם עמידות לאנטיביוטיקה מחיידקים אחרים או מוירוסים. מחקרים מראים  כי השימוש באנטיביוטיקה הופך ללא יעיל ובמשך הזמן יהיה חסר תועלת.  עקב כך, התעורר צורך בטיפול שונה, אחר, כזה שיחליף את השימוש באנטיביוטיקה: חיידקים פרו-בויטיים (Probiotic).
מיקרואוגניזמים אלה, בעלי תכונות ויכולות להתמודד מול פטוגנים מסוימים בעזרת מנגנונים שונים שהתפתחו אצלם במהלך האבולוציה. כבר לפני 100 שנים החל השימוש בחיידקים כדי למנוע פעילות של חיידקים אחרים, אולם התפיסה של חיידקים פרוביוטיים נוצרה רק לפני 30 שנה. באדם ובבע"ח יבשתיים, טיפולים בפרוביוטים נמצאו יעילים ולאחרונה, השימוש בחיידקים כאלה תופס תאוצה והופך לתחליף יעיל ונפוץ של חומרי אנטיביוטיקה גם בקרב גידול יצורים מים וים בחקלאות.