ההגדרה הקלאסית, מסורתית של המשפט הבינלאומי, שהתקבלה לפני יותר מ- 350 שנים בהסכם השלום של ווסטפליה, הינה המשפט שמפקח ומנהל באמצעות חוקים ונורמות בינלאומיות על היחסים, אך ורק בין מדינות עצמאיות, בעלות גבולות ברורים ומוכרים שהינן שוות באופן תיאורטי. יחד עם זאת, מערכת המשפט הבינלאומי הנוכחית, שנועדה בין יתר מטרותיה, לשמור על זכויות אדם, מורכבת משני שחקנים עיקריים: מדינות ומגוון גופים שאינם מדינות (Non State Actors) כגון: ארגוני דת, ארגוני חקלאים, איגודי מסחר למיניהם, Non Governmental Actors (NGO's) וכמובן Multinational Corporations  (להלן: "MNC's או "TNC's). במשך הזמן נאלצה מערכת המשפט הבינלאומי להסתגל לסדר הגלובאלי החדש הכולל לא רק מדינות אלא גם שחקנים שאינם מדינות ולהכיר בעובדה כי גם שחקנים מן הסוג השני יכולים ומסוגלים להפר את החוק הבינלאומי בכל הנוגע לזכויות האדם. הכרה זו באה ביתר שאת לאור הפרת זכויות האדם במלחמת העולם השנייה ובתגובה לעוולות ולהפרות שהתרחשו במלחמה זו.   הסדר הגלובאלי החדש שנוצר עם הזמן, הביא את מערכת המשפט הבינלאומית ליתן דגש מיוחד על הדומיננטיות של שחקן אחד במערכת, שאינו שחקן מדינתי, ה- MNC's.
חשיבותם של שחקנים אלו למערכת המשפט הבינלאומי נודעת בעיקר בשל הכוח והיכולות הכלכליות האדירות שיש לשחקנים אלו בתוך ועל המערכת הבינלאומית.      עם זאת, חרף התפתחותו של הסדר הגלובאלי החדש וההכרה ביכולתם של שחקנים שאינם מדינות כגון ה- MNC's להפר זכויות אדם, טרם נמצא במערכת המשפט הבינלאומית מנגנון מוגדר ברור ויעיל אשר יטיל חבות נזיקית על אותם  MNC's. החבות והאחריות הנזיקית שמוטלת על ה- MNC's כיום בגין הפרת זכויות אדם, מוטלת מכוח נורמות בינלאומיות לשמירה על זכויות אדם, נורמות אשר מופנות אל תוך מערכת המשפט הפנימית של כל מדינה ומדינה על פי שיקול דעתה ובהתאם לאינטרסים עליהם היא מעוניינת לשמור.
אומנם, ישנם כיום גורמים רבים החוברים יחדיו להבאת תביעות נזיקיות כנגד חברות רב לאומיות, ברם, מדובר בגורמים כגון עובדים וקהילות שניזוקו, שמאחדים כוחות עם גופים ניטראליים (NGO’S) ועורכי דין הפועלים לטובת הציבור ומגישים את התביעות כנגד החברות, היינו, גורמים שכוחם היחסי מול עוצמתן של החברות הינו חלש ביותר. יחד עם זאת, ניתן אך לקוות כי בדרך זו יעשה תיקון למה שלעיתים נתפס ככישלון ממשלתי מקומי ו/או בינלאומי ברגולציית החברות הרב לאומיות. בשאיפה, באותן תביעות נזיקיות, קהילות מקומיות לא רק שיחשפו את תביעותיהם ואת הפגיעה בהן אלא שאולי בדרך זו תעצבנה את תפישת הציבור בעולם כלפי הנזקים שהחברות הרב לאומיות גורמות לזכויות האדם, אם בתחום העבודה, איכות הסביבה ואם בתחומים אחרים.
בעבודה זו נבחן את המתח שבין הנורמות הקיימות כיום במערכת המשפט הבינלאומי שנועדו לשמור על זכויות האדם לבין האפשרות להחלת חבות נזיקית ברורה ויעילה על חברות רב לאומיות בגין הפרת זכויות אדם. בחלקה הראשון של עבודתנו נבחן מהן הסיבות שבשלן יש להחיל חבות נזיקית על חברות רב לאומיות. בחלק זה של עבודתנו תובאנה גישות בעד ונגד החלת חבות נזיקית על חברות רב לאומיות.
בחלקה השני של עבודתנו נראה מהם המנגנונים הקיימים בימינו לצורך החלת חבות נזיקית על חברות רב לאומיות. בחלק זה נבחן את יעילותן של הנורמות הקיימות במערכת המשפט הבינלאומי ולעומתן את יעילותם של מנגנונים ספציפיים יותר כגון ה- Alien Tort Claim Act  (ATCA) ואחרים. כמו כן, בחלק זה של עבודתנו נבחן מהן הבעיות שמתעוררות כתוצאה מניסיון להחיל חבות נזיקית על חברות רב לאומיות.
לבסוף, בחלקה השלישי של עבודתו נסיק את מסקנותינו בכל הקשור להחלת חבות נזיקית על חברות רב לאומיות בגין הפרת זכויות אדם.