בעבודתי זו אנסה לשלול את הטעון של מקיאוולי כי על השליט לנקוט בפעולות פוליטיות בלתי מוסריות בשעת משבר, או כשהוא חש איום לשרידתו שלו ושל מדינתו. אלא על המנהיג לנקוט בפעולות מוסריות, לומר אמת ולשתף פעולה. מנהיג מהסוג הזה ישרוד לטווח ארוך יותר. אוכיח זאת בעזרת "תורת המשחקים" ומשנתו של קאנט. בתורת המשחקים אתאר את "דילמת האסיר" החד פעמית המופיעה בתורת המשחקים ואבדיל אותה מ"דילמת אסיר" שחוזרת על עצמה אינסוף פעמים. מכך אצא לניתוח מערכות בין-נסיכים בתקופה הנדונה, ואנסה להראות ששיתוף פעולה לאורך זמן, התורם לרווחה הכללית וליציבות האזור, חשוב יותר מדאגה אנוכית לאינטרסים הפרטיים של נסיך זה או אחר. בנוסף אנסה להציג מערכת נוספת של הנחות של עמנואל קאנט, הנוגעת לשאיפה האבולוציונית להגיע ל"מוסר הכללי", ולשלב זאת כתשובה לשאלה. בעבודה זו לא אנתח את כל הדרכים המוסריות שעל המנהיג לנקוט. אנסה לתאר רק שני קריטריונים חשובים הלקוחים מתורת המשחקים. האחד חיובי – שיתוף פעולה, והשני מנוסח על דרך השלילה – לא לנקוט בפעולה הנחשבת לבגידה.
ואוכיח כי אם המנהיג ידבק בקריטריונים אלו, חזקה עליו לצאת ממשבר וידו על העליונה.
.
1.    מבוא: הרקע
לכתיבת "הנסיך":
מקיאוולי נולד בפירנצה בשנת 1469, למשפחה ממעמד בינוני לתוך עידן של תמורות בלתי פוסקות. 1469 זוהי גם השנה בה עלה לשלטון לורנצו דה מדיצ'י ("המפואר"). איטליה נקרעת במאבקים בין מדינות קטנות שרוצות להגדיל את כוחן, כורתות בריתות ומפרות אותן. ישנן גם תהפוכות בתחום יחסי הפנים – מאבקים פנימיים מביאים לידי שינויי שלטון תכופים, ולחילופי משטרים תדירים, כאשר באותו הזמן גם צרפת וספרד מתערבות בתוך איטליה. התרחשות זו תופסת מקום בתקופה בה אנשים מרגישים שהם יוצאים מחושך וניוון אל אור גדול הנובע ממקורות עתיקים. נוצרת פריחה של אנשי רוח, אמנים ואנשי תרבות, שמרכזה בפירנצה – "רומא החדשה". זוהי תקופת הרנסנס, שפירנצה היא בירתה, והיא מחוללת "תנועה רוחנית חדשה" של פילוסופיה, ספרות, ציור ופיסול, הנפוצים ממנה לשאר אירופה. בפירנצה יש צפיפות עירונית, מרכז מסחרי, כסף שזורם מיד ליד, משבר דתי, שרשים עתיקים, האצולה יושבת בעיר והכוח המרכזי נובע מהעושר ולא מהמעמד. שני המאפיינים הבולטים ביותר בתקופה זו הם הניסיון להתבונן בטבע האדם וללמוד את החברה האנושית, והבחנת הדת הנוצרית מתחומים אחרים שבחיי היום-יום. יש לזכור כי על רקע תקופת הרנסאנס, היו רעיונות אלו של מקיאוולי בגדר מהפכה ממש. בעצותיו ל"נסיך" מבטא מקיאוולי גם אקט של שחרור מהכנסייה, שהיתה עד לאותה התקופה פטרונית של ערכי הדת והמוסר. ניפוץ כבלי המוסר על ידי האקט המדיני, מבשר גם ניפוץ כבלי הכנסייה מהמדינה.
 אלמנט נוסף התואם את תקופת הרנסאנס הטבוע ב"הנסיך" הוא היות הנסיך אישיות הקובעת את גורלה במו ידיה. "הנסיך" מונע בכח תאוות השלטון שבו, ולא מונע בכח צווי הדת והמוסר. הוא פועל קודם כל כאישיות אינדיבידואלית. עקרון זה לא יכול היה להיות בימי הביניים, ואף לא בעת העתיקה.
למקיאוולי נסיון פוליטי עשיר ויכולת התבוננות בטבע האדם, על רקע זה ועל רקע הוא כותב את יצירתו "הנסיך".
מקיאוולי לא זכה לתהילה ופרסום במהלך חייו. הביטוי "מקאווליזם" הפך להיות שם נרדף לרדיפת שררה שאינה יודעת מעצורים וליחס אינסטרומנטלי לגבי המוסר.   "הנסיך" של מקיאוולי מתאר כיצד על נסיך חדש לנהוג. הספר מיועד להציע עקרונות לפעילות-