‏2/09/2007
דו"ח מסכם סיור נחל הירקון מאי 2007
  מגישים:
מבוא:
נחל הירקון הוא אחד הנחלים הגדולים בארץ ישראל, עם אגן ניקוז בגודל של כ-1,800 קמ"ר, הזורם באיזור דרום השרון וגוש דן. אקוסיסטמה המאכלסת פאונה ופלורה ייחודיות, שעברה שינויים רבים עקב הפרעות אנתרופולוגיות.
בעברו היה הירקון אחד הנחלים השופעים באזורנו. עם ספיקה שנתית של 220 מלמ"ק, היווה מערכת נחל בריאה ומתפקדת, המאכלסת במימיה וסביבתה פאונה ופלורה ייחודיות. התפנית חלה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר שלטון המנדט הבריטי בארץ החל לנצל את מי הנחל כמי שתייה עבור האוכלוסייה הגדלה בארץ. הפגיעה המשמעותית בספיקת המים התחילה ב-1955, כשהחלו לשאוב מים לצורך השקיית הנגב(3) אשר .השאיבה הייתה באמצעות קידוחים הישר ממי התהום על מנת לעקוף את המחסום הכמותי של השפיעה הטבעית. הדבר הוביל לירידה משמעותית בספיקה (לרמה של 1.5-1.6 מלמ"ש) ובמפלס מי התהום  עד למצב בו משנת 92' לא יצאה טיפה אחת של מים ממעיינות ראש העין והיום חסרים 9- 10 מ' למפלס המקורי. הנחל, שהיה בעברו נחל איתן, החל לפגוש בכמויות מים של 0.4 מלמ"ק לשנה ולחוות אירועי התייבשות בחודשי הקיץ (במקטע הנקי). מערכת נחל ייחודית ומגוונת זו הפכה פגיעה ביותר ללא יכולת התחדשות ושיקום. אם לא די בכך החל הירקון, עם השנים, להוות גם מקור נוח להזרמת שפכים עירוניים ותעשייתיים של אזור המרכז המתפתח.
כיום מרבית ניצול המים היא דרך שאיבת מי קידוח באיזור ראש העין כך שמים טבעיים כמעט ולא זורמים בנחל והזרימה ניכרת היא בעיקר שפכים. זו הסיבה שהיום ניתן לחלק את הנחל לשלושה מקטעים: "הירקון הנקי" – מעלה הנחל, מקטע של 7.2
ק"מ המתחיל ב"מקורות הירקון" באזור ראש העין ומסתיים במפגש עם נחל קנה. במקטע זורמים מי נביעות ראש העין או מי המוביל הארצי(1). שמו נובע מהעובדה כי זהו חלק יחסית לא פגוע מזיהום אנטרופוגני משמעותי כמו הזרמת שפכים. הזיהום העיקרי בירקון הנקי הוא העשרה בנוטריאנטים עקב דישון שדות חקלאיים אשר מימיהם מתנקזים אל הנחל. במפגש עם נחל קנה מתחיל הירקון התיכון – המקטע השני של הנחל הנמשך לאורך 17 ק"מ ומסתיים באזור "שבע טחנות" ברמת גן. מימיו מזוהמים ביותר עקב הזרמת שפכים של מפעלי הטיהור של ניר אליהו, הוד השרון- כפ"ס דרך נחל קנה ורמה"ש שמתחבר 6.5 ק"מ במורד ממנו. רובו של הנחל, אם כך, סובל מזיהומים שונים וחוסר במים מאיכות טובה.
"הירקון המלוח" –האסטואר של הנחל. זהו מקטע של 4 ק"מ המאופיין בחדירת מי ים מלוחים בשל הפרשי גבהים בין קרקעית הנחל וקרקעית הים. הזרימה בחלק זה מנותקת מהזרימה הטבעית ע"י סכר, אשר נבנה בכדי למנוע המלחה של מי תהום.
ניסיונות לשיקום הנחל החלו רק בשנים האחרונות. תחילה הוזרמו מי המוביל הארצי אל הנחל מתוך ניסיונות להחזיר מעט שפיעה לנחל, אך מים אלה מכילים כלור לצורך טיהורם מחיידקים אשר פגע בחי המקומי ובנוסף הביאו עימם מינים אנדמיים לכנרת (בהם גם ספוגים!). רק לאחר אסון המכבייה ב-97', כשמצבם הירוד של מי הירקון עלה לתודעה הציבורית, חלה התפנית הגדולה. הוחלט להזרים 23 מלמ"ק, של מי קולחין מטופלים לרמת איכות מי מקור. כמות זו נקבעה על סמך אינדקס טננט שטוען כי על מנת לקיים מערכת נחל, השפיעה בה צריכה להיות לפחות
1 0% מהשפיעה הטבעית שלה. פריצת הדרך בשיקום הנחל היתה ב-2002
עם ההכרה שהטבע הוא צרכן מים לגיטימי, ומעתה מותר עפ"י חוק להזרים לנחל חזרה את המים שנלקחו ממקורותיו. ב-2003 יצא מסמך "מדיניות זכות הטבע למים" בו מיפו את כל מקווי המים של הירקון וערכו להם מאזן הידרולוגי על מנת להגדיר כמה מים נחוצים לקיום בסיסי של כל אחד מהם. הזרימה הטבעית של הנחל אומנם השתפרה אך אינה מספקת ביחס לכמות השפכים שמוזרמים. …