עבודה סמינריונית בנושא תרגום השבעים-עד טקסט או פרשן קדום?
בקורס:
מרצה: מגישים   תוכן ענייניים: מבוא: 1
פרק 1: תרגום השבעים-מהו?. 3
1 .1 מקור השם. 3
1 .2 היקף וסדר הספרים. 4
1 .3 עיבודים שונים לתרגום. 5
פרק 2: דרכי התהוות התרגום. 8
2 .1  איגרת אריסטיאס. 8
2 .2 מקורות נוספים. 10
2 .3 אופי התרגום. 11
פרק 3: השוואה בין התרגום למקור. 13
3 .1 הימנעות מהאלהה. 13
3 .2 בין גישה טקסטואלית לפרשנית. 15
סיכום: 18
ביבליוגרפיה. 20 מבוא: אלוהים היה מדבר איתנו, בני האדם מאז ומעולם. במקרה של אנשים כמו אדם, נוח ואברהם, אלוהים התגלה בפניהם ישירות והצהיר על רצונותיו.
בעשותו כך, הוא התאים את עצמו לקהל מקשביו. כאשר המילים אותן דיבר הועלו על הכתב, זה פתר בעיה אחת ויצר בעיה אחרת. המילה הכתובה מפי האלוהים הפכה להיות משומרת היטב לדורות הבאים. אולם, הכתוב היה מוגבל לשפת משתמשים אחת. זאת עד אשר החל תהליך התרגום. הניסיון הראשון לתרגם את התנ"ך העברי לשפה אחרת נעשה במאה השלישית לפני הספירה. היה זה הזמן שבו נולד תרגום השבעים.
עם כיבוש ארץ-ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון בשנת  332 לפני הספירה, היו תושביה נתונים להשפעות תרבותיות הלניסטיות. השפעה זאת חלחלה באיטיות רבה. הלשון הנפוצה בקרב יהודי ארץ-ישראל הייתה הארמית, ורק בגליל העליון הייתה השפעה הלניסטית מועטה. בשפה היוונית לא שלטו יפה, ואפילו יוסף בן מתתיהו מודה שהוא נזקק לעזרה בחיבור ספרו "מלחמות היהודים" שנכתב ביוונית. בימי הבית השני, היו יהודים רבים שלא העריכו לא ידיעת שפות זרות ולא שימוש בשפה מליצית מסולסלת, כפי שהיה מקובל בעולם הרומאי. ידיעת שפות זרות לא הצביעה  על כישורים אינטלקטואלים רוחניים מרשימים, מכיוון שגם עבדים מסוגלים לרכוש שליטה בשפות זרות. אולם המצב בקרב היהודים שחיו בתפוצות היה שונה. בעוד בבבל דיברו היהודים ארמית, נפוצה ידיעת היוונית בפזורה ההלניסטית, בעיקר באלכסנדריה, עד כדי כך שהיא דחתה את ידיעת העברית. תרגום התנ"ך ליוונית, תרגום השבעים (הספטואגינטה), כעדות איגרת אריסטיאס, זכה להתייחסות שונה לחלוטין בארץ-ישראל ובבבל. בתלמוד הבבלי מתקבל תרגום השבעים לא רק כאירוע חיובי, אלא גם כפעולה שקיבלה סיוע שמימי, מגמה זו מוצאת ביטוי בולט גם באיגרת אריסטיאס. יהודי ארץ ישראל חשו כי תרגום התורה ליוונית לא תרם להפצת לימוד התורה, אלא להפך גרם למיעוטה ולקלקולה, כפי שגרם חטא העגל לשבירת הלוחות בי"ז בתמוז. שכן לא ניתן להריק את התורה משפתה העברית לשפה אחרת, בלי שתיגרמנה תקלות מרובות. יהודי ארץ ישראל טענו, שאי אפשר להיות יהודי שומר מצוות בלי לדעת עברית, שהרי בלעדיה לא ניתן לקרוא ולהבין את התורה, את המקור העיקרי להלכה. ולכן הם התנגדו בתוקף לתרגום התורה, שהרי תרגום אינו משקף את המקור במדויק. לעומת זאת סברו יהודי אלכסנדריה – שידיעת העברית נחלשה אצלם במידה מרובה – שניתן להבין את התורה גם בתרגום יווני, ולראייה, מן השמיים סייעו למתרגמים. העם היושב בציון טען להגמוניה בלעדית ולכן הושם הדגש בנחיצות החיונית של ידיעת העברית. לעומתם ניסתה הקהילה היהודית באלכסנדריה להשתחרר מההגמוניה הארצישראלית ולהגיע לעצמאות מסוימת, ועל כן שבחו את תרגום התורה ליוונית. המאבק העקרוני בין יהודי ארץ ישראל לבין היהודים בגולה הוא למעשה אותו הויכוח המתנהל עד ימים אלו. האם ניתן לתרגם את התורה במדויק מבלי לפגוע במהות? האם המתרגם לא יוצר יצירה חדשה? גישה זו היא הקובעת את  ההתייחסות למעשה  התרגום והיא זו שהבדילה בין יהודי הגולה לארץ ישראל.  היהודים בארץ ישראל חשו כי לא ניתן יהיה לשמר את חוקותיו של האל והשינוי בשפה יפגע בטיב היצירה. בעבודה זו אבקש לענות השאלה מה היה תפקידו של התרגום? האם הוא נוצר בשאיפה ליצור תרגום שהוא תעתיק או שמא הייתה נטייה פרשנית בכוונה תחילה לכול מהלך התרגום.