מבוא
גאיוס יוליוס אוקטביוס (Gaius Julius Octavius)‏ נולד בשנת 63 לפנה"ס למשפחה ממעמד הפרשים (EQVES). אביו, גאיוס אוקטביוס, היה הראשון ממשפחתו ששרת בסנאט ובכך הפך ל"איש חדש". גאיוס אוקטביוס הגיע לדרגת פְּרָאיְטוֹר ושרת כמושל מקדוניה, אולם הוא נפטר כשהיה אוקטביוס בן ארבע.  אמו, אָיטָה הייתה בתה של יוליה, אחותו של יוליוס קיסר, עובדה שזימנה לאוקטביוס קשר ישיר עם המצביא הגדול של התקופה. היכרותו של אוקטביוס עם יוליוס קיסר, הייתה זו לאפשר לו את העתיד לבוא. בשנת 46 לפני הספירה, נטל אוקטביוס חלק במסע הניצחון של קיסר לרומא וזכה באות צבאי, אף כי הוא עצמו לא נטל חלק במסע. שנה מאוחר יותר, כאשר מלאו לו 18, הצטרף אוקטביוס לקיסר בספרד, שם ניהל קיסר את הקרב האחרון בחייו, נגד בניו של פומפיוס בקרב מונדה.  אוקטביוס, כמפקד יחידת פרשים בלגיון העשירי, שהוצב מאחור כעתודה, הפגין חשיבה מהירה ויצא להלחם באויב כנגד הוראותיו של קיסר, פעולה ששינתה את פני הקרב והעניקה לקיסר ניצחון. קיסר התפעל מתעוזתו וחוצפתו של בן חסותו ובמהלך המסע בהיספניה ובחזרה משם הזדמן לשניים לעמוד זה על טיבו של זה. לאוקטביוס הייתה זו הזדמנות נדירה ללמוד על מנהל הפרובינקיות, ניהול מלחמה ומניפולציות פוליטיות ממי ששלט בכל אלו על בוריים. עבור קיסר, הייתה זו הזדמנות לצרף תומך צעיר לפמלייתו. עם שובו של קיסר לרומא, הוא אימץ את אוקטביוס בהכריזו עליו כיורשו. בעקבות האימוץ ובהתאם לנוהג שינה אוקטביוס את שמו ל"גאיוס יוליוס קיסר אוקטביאנוס". מיד אחרי ביצוע האימוץ, נשלח אוקטביאנוס בהוראת קיסר לאפולוניה שבאיליריה, יחד עם שני ידידיו הצעירים מרקוס אגריפה וגאיוס קילניוס מאיקנס. שם היה אמור הבן הצעיר להמשיך בחינוכו ולזכות בנאמנותם של הלגיונות במקדוניה בעודו ממתין לבואו של קיסר, שהיה אמור לפקד על הצבא במסע חדש נגד הדאקים והפרתים.
אוקטביאנוס הצעיר היה שחקן זוטר במשחק הפוליטי ברומא ועדיין לא כיהן במשרה ציבורית. קיסר, שהבחין בעליל בפוטנציאל המנהיגות שלו, התכוון לשנות זאת. באותה עת, נבחר קיסר לדיקטטור לכל ימי חייו ובחר באוקטביוס לשרת כסגנו, במשרת מגיסטר אקוויטום,  הממונה על הסוסים, בשנת 43 לפנה"ס. מותו של יוליוס קיסר זמן קצר לאחר מכן, עתיד היה לשנות את מסלול חייו של אוקטביוס.
לאחר מות יוליוס קיסר, ב-44 לפנה"ס, מרקוס אנטוניוס שמונה לקונסול, היה האיש החזק ברומא. אנטוניוס חילק משרות ומינה פקידים ככל העולה על רוחו בטענה שהוא מקיים את צוואתו של קיסר, כך הקים לו  אויבים בתוך הסנט.
באותם הימים הגיע לרומא אוקטביאנוס, שהיה בנו המאומץ של קיסר. הוא היה אז בן 19 בלבד וחזר מלימודיו ביוון כדי לרשת את אביו. אנטוניוס סרב לשתף אותו בשלטון, ואוקטביאנוס פנה לצבא בהבטיחו לחיילים משכורות ומתנות; לשם כך הוא מכר את אחוזותיו. אוקטביאנוס הצליח לגרור אחריו צבא רב ואז פנה לסנאט. הסנאט תמך בו חרף גילו הצעיר וקרבתו לקיסר, על מנת להלחם באנטוניוס.
קיקרו, שעמד בראש הסנאט, תקף בנאומיו את אנטוניוס, שלח מכתבים לכל האנשים בעלי ההשפעה, לראשי הצבא ולנציבים בפרובינציות. אנטוניוס נערך למלחמה נגד הברית שכללה את אוקטביאנוס, נציב גליה דקימוס ברוטוס (קרובו של רוצח קיסר) והקונסולים. אנטוניוס הפסיד ויצא לגלות. המצב ברומא כעת היה לטובת הסנאט שרצה להמשיך לשלוט ללא טיראנים.
אוקטביאנוס הבין שעדיף לו לחבור אל אנטוניוס, ובשנת 43 לפנה"ס כרתו אוקטביאנוס, אנטוניוס ולפידוס מנהיג הצבא בגליה, ברית שנקראה הטריאומוירט השני. אנטוניוס ואוקטביאנוס נכנסו לרומא והרגו את כל מתנגדיהם בסנאט, כולל קיקרו ו-300 סנטורים. הם נתנו בידי החיילים כוח על ידי כך שהחרימו רכוש וקרקעות ומסרו אותם לחיילים. אנטוניוס ואוקטביאנוס נלחמו נגד קסיוס וברוטוס מייצגי הרפובליקה, בקרב פיליפי הראשון, שם הייתה ידם על העליונה, על אף שמחנהו של אוקטביאנוס, שפרש מן הזירה עקב מחלה, הוכה על ידי צבאו של ברוטוס. לבסוף הוכו קסיוס וברוטוס שוק על ירך בקרב פיליפי השני, ובא הקץ על הניסיונות להחייאת הרפובליקה הרומית. המונרכיה נכונה כעת בידי אנטוניוס ואוקטביאנוס.
השלטון חולק בין השלושה: אוקטביאנוס קיבל את המערב כולל רומא, אנטוניוס את המזרח כולל מצרים, ולפידוס את אפריקה. לחיזוק הברית ביניהם, נשא אנטוניוס את אחותו של אוקטביאנוס לאישה; אולם היחסים בין השניים התערערו, כיוון שאוקטביאנוס התקרב בהדרגה לאנשי הסנאט ואילו אנטוניוס התרחק מהתרבות הרומית, נמשך אחרי המזרח ההלניסטי ופרש למצרים. אנטוניוס נתן לקליאופטרה ולבניה ממנו פרובינציות רומיות במזרח והדבר הכעיס את אנשי רומא עד כדי כך שהסנט הכריז עליו מלחמה.
בשנת 36 לפנה"ס הדיח אוקטביאנוס את לפידוס משלטון אפריקה והשתלט על הפרובינציות הרומאיות באפריקה.
ב- 31 לפנה"ס, הביס אוקטביאנוס את ציים של אנטוניוס וקליאופטרה בקרב אקטיום, ליד יוון, בעיקר הודות לכישוריו של שר-צבאו מרקוס אגריפה ולהתרופפות עצביו של אנטוניוס, שחילותיו נכנעו כמעט בלא לחימה. מאוחר יותר שב אוקטביאנוס למצרים, דרך חצי האי סיני, והפך אותה לפרובינציה רומית. בשנת 27 לפנה"ס, אחרי שהתבסס בהנהגה בתוקף היותו דיקטאטור, ומכוח סמכויות אחרות שהוענקו לו, השיב אוקטביאנוס את סמכויותיו "לסנאט ולעם הרומי". הסנאט, מצדו, הפציר באוקטביאנוס להחזיק בשלטון, במידה רבה הודות לאהדה העצומה שזכה לה בקרב כלל האזרחים, לאחר שעלה בידו לשים קץ למלחמות האזרחים שהחרידו את רומא מזה כמה עשורים. התואר אַוּגוּסְטוּס הוענק לו על ויתורו זה והוא היה לפרינקֶפְס; מעתה ואילך, עמד בראשו של משטר רומאי חדש שהתהווה בהדרגה, הפרינקיפאט, שמאוחר יותר היה לקיסרות הרומית.
למרות שלהלכה עלה כוחו של הסנט על הפרינקפס, שכן הוא אישר את מינויו, למעשה הוא היה השליט החזק ביותר בקיסרות משום שהחזיק בצבא.
תפקידו של אוגוסטוס כלל את הנהגת הצבא ואת הרשות להתערב בענייני השלטון (חקיקת חוקים וזכות הטלת וטו). השכר לאנשי הצבא נקבע מעתה בכסף ולא באדמות. אוגוסטוס גם תיקן חוק שהסדיר צבא קבע בגבולות, במקום צבא המתגייס בעתות חרום. הוא הציב את רוב החיילים בגבולות הקיסרות ולא שאף להרחיב את הגבולות הקיימים, במקום זאת דאג להגן עליהם.  בימי אוגוסטוס פסקו מלחמות האזרחים; הוא ביטל את המסים הכבדים, תיקן דרכים ונלחם בשודדי הים. מעיר של לבנים הוא הפך את רומא לעיר של שיש, ובנה תעלות לנילוס שבמצרים, מובילי מים וגשרים בדרום גאליה (דרום צרפת), סכרים בנהר הטיבר, ומקדש על הפלטינום ברומא. הוא בנה 82 מקדשים, מרחצאות אגריפה, מקדש נפטון, התיאטרון של מרקלוס, טיילות ומעין שדירת ניצחון-כל אלה היו כמו האמנות של יוון. הוא ייסד את המסורת של "לחם ושעשועים" שבמסורת זאת התנהלו הצגות שעשוע, קרבות גלדיאטורים  וגם שיסוע חיות טרף אותם. מאחר ואוגוסטוס היה בעל השפעה וכוח רב באימפריה הרומית, והיה האחראי ליצירה של מהפכות ושינויים מרחקי לכת, נשאלת השאלה, מה היו הגורמים שהשפיעו עליו באופן אישי  וישיר, השפעה שהייתה בעלת השלכות באופן עקיף על שלטונו באימפריה. בעבודה זו בחרתי להתמקד בנשים המשמעותיות בחייו של הקיסר, שעל אף מעמדם הנחות לכאורה מזה של הגברים, היו בעלות השפעה על אוגוסטוס,  ועל כן בעקיפין על ההיסטוריה הרומית. תוכן עניינים : מבוא_ 1
פרק 1- בנות הזוג בחייו של אוגוסטוס 5
1 .1
נישואים ראשונים – סרביליה וקלאודיה 5
1 .2
נישואים לסקריבוניה 6
1 .3 אישה רביעית -ליביה 7
פרק 2. אוקטביה- אחות 12
פרק
3 . יוליה – בת יחידה_ 13
סיכום 18
ביבליוגרפיה_ 20 נספחים 21