מבוא
אנטון צ'כוב נולד בשנת 1860 בעיר הנמל טאגאנרוב, דרומית למוסקבה. אביו – איש קשה יום ורודן, היה בעל מכולת כושלת שפרנס בקושי רב את אשתו וששת ילדיו. את השכלת הילדים ניתב האב לשני כיוונים עיקריים: מחד, חייב אותם ללמוד מקצועות מעשיים כמו תפירה וחשבונאות, מאידך, הקפיד לשלוח אותם לשיעורי צרפתית ושיעורי מוסיקה.
בסתיו 1873, והוא בן 13 גילה צ'כוב את התיאטרון כשצפה באופרטה של אופנבך "הלנה היפה".
ההתרגשות והחגיגיות באולם ועל הבמה, קסמו לצ'כוב והצליחו להשכיח את חיי העוני של משפחתו. הוא השתוקק להיות בדרן ויחד עם אחיו ואחותו ייסד להקת תיאטרון שהופיעה לפני קהל אוהד של הורים, חברים ושכנים. כשרונו כשחקן קומי והצלחת הלהקה עודדו אותו להעז ולהעלות מחזות פרי עטו, ובמחזות אלה לעג לחולשותיהם של בני עירו.
באותם ימים חלה בצפקת ומצבו הבריאותי התדרדר. רופא העיר טיפל בו במסירות ובחיבה רבה וצ'כוב החליט להיות גם כן ביום מן הימים רופא.
הדואליות הזו תלווה אותו כל חייו, כשיגדיר את מקצוע הרפואה כ"אשה" ואת עסוקו בתיאטרון כ"מאהבת".
כאשר צ'כוב נתבקש לעיתים לספר על חייו האישיים, הוא השיב לשואליו :
"כמה נעים זה לכבד אנשים! כאשר אני רואה ספרים, אני לא מתעניין האם המחבר אהב  או שיחק קלפים, אני רואה רק את עבודתם הנהדרת". מנקודת מבטו של צ'כוב, חייו האישיים של מחבר היצירה אינם אמורים לעניין את צרכניה של היצירה. מרגע היחשפותה לקהל, היצירה אינה שייכת עוד לבעליה. היא עומדת כיחידה עצמאית,בלתי תלויה. אולם יצירותיו של צ'כוב, גם אם לגישתו אינה שייכת לו עוד לאחר שהתפרסמה, נבעה מצורך לכתוב על הנושאים והדמויות בהם עסק. על כן מן הראוי לשאול, מה הביא את צ'כוב להסתכלות המיוחדת שלו על העולם? מה היו נסיבות חייו שהובילו אותו לגישה פסימית וקומית על המציאות? מדבריו של צ'כוב עולה כי הוריו תרמו מאוד להתפתחותו האישית. מדבריו אלה של צ'כוב ניתן להעריך, כי הגורמים לכתיבתו של צ'כוב היו נטועים בגורמים פנימיים, היינו בדחף פנימי לכתוב. מקריאת מחזותיו נראה, כי סביבתו והתנהגות אנשיה, היוו עבורו את הגירוי העיקרי לנושאים ולסגנון הכתיבה. לכך התווספה רגישותו המיוחדת, אשר קיבלה ביטויה בסקרנותו הרבה ובכך שדרש במופלא מן הידע האנושי, כמו מסתרי החיים לאחר המוות ונבכי נפשו של האדם בחייו. לרגישויות אלו היתה השפעה מכרעת אופן כתיבתו.
כתיבתו של צ'כוב מביעה את חוסר התכלית שחשים אנשים מחייהם. לעתים הם תולים את הסיבה לכך במיקום גיאוגרפי, או בהיצע חברתי-תרבותי של מקום אחר, כפי שהדבר ניגלה במחזה "שלוש אחיות", שבו משאת נפשם של הגיבורים היא מוקסווה, המסמלת את כל הטוב, אל מול הפרובינציה המדכאת שבה הם נמצאים ומסמלת את כל הרע האפשרי. אמנם הם מביטים אל הסיבות החיצוניות ואינם תולים את הסיבה לרוחם הנכאה בסיבות פנימיות, בבדידות ובניכור, המתקיימים בהם מסיבותיהם הם, אולם בפועל, מצבם עגום בשל תכני החיים שלהם ובשל הבדידות הכפויה עליהם בשל אישיותם, אשר נובעת בין השאר מהצורך המתמיד לעשות פשרות לגבי עצמם. כך גם ב"בת השחף". טיריגורין אינו מרוצה מיצירתו ועל כן גם אינו שלם אימה ואילו טריפליב, אשר לכאורה נתפס בעיני החברה כמי שאמור להיות מרוצה מחייו, מלא בתחושת החמצה עגמומית, הנובעת מהפער שבין שאיפותיו האישיות, רצונותיו הכמוסים, לבין הרושם שהוא מותיר בחברה.
בעבודתי ארצה לטעון, כי מחזותיו של צ'כוב אכן מספרים על חייהם של האנשים הפשוטים והרגילים. לכאורה אלה חיים יומיומיים, אשר אינם אמורים להותיר בלב הצופה תחושת אי  נוחות כלשהי, אולם מתחת למעטה ה"נורמליות", כלומר מאחורי המצג החברתי המקובל והמרשים את האדם הפשוט, קיימת לבה בוערת, אשר טורדת את חיי הדמויות, יום יום ואינה מעניקה להם את השלווה המיוחלת, כיוון שרצונותיהם מתנגשים במציאות הכפויה. צ'כוב מתאר חיים אלה, נטולי סיפוק ושביעות רצון, באורח אירוני ואף סרקסטי, הנובע מהכרותו עם המציאות – החיצונית והפנימית כאחת. הכרת המציאות היא זו המביאה את צ'כוב לכתוב בשני רבדים.
הרובד האחד הוא נמיידי, הנגלה לכאורה לעין, אולם מ'הקשבה' לעומקן של המילים ולעומקם של המשפטים, ניתן לגלות חיש מהר, כי הוא מציג לפני הקהל את השאלה: האם אלה החיים, שנדמה לכם כי הם נחלתכם?
לא, כי. מיד אסיר את המסכות ואגלה את האמת ברובד העמוק יותר.
כדי לתמוך בטענתי, אאפיין בפרק הראשון את מחזותיו של צ'כוב ואת האמירה הגלומה בהם. במסגרת זו אתייחס לרפלקסיביות ביצירתו של צ'כוב, המראה, גם מתוך מכתביו לקרוביו וכן מעדות אחותו, כי ככל יוצר, גם הוא כותב את עצמו. כן אגע במבנים החברתיים הקיימים במחזותיו של צ'כוב. הפרקים השני והשלישי, יעסקו (בהתאמה) במחזותיו של צ'כוב "שלוש אחיות" ו"בת השחף" וינסו לחלץ את המאפיינים המוזכרים בפרק הראשון, תוך הדגמת המודל על גיבורי המחזות.
תוכן העניינים
מבוא. jru1
פרק א: צ'כוב ומחזותיו 3
1 .1.
איפיון מחזותיו של צ'כוב. 3
1 .2.
רפלקסיביות במחזותיו של צ'כוב. 4
פרק ב: שלוש אחיות. 9
2 .2.
הכמיהה למוסקבה והרמיזות במחזה. 11
2 .3.
איפיון האחיות על-ידי שימוש סימבולי בצבע. 13
פרק ג: השחף. 15
3 .1.
הסיפור כשהוא לכאורה. 15
3 .2.
העדר משמעות החיים אצל הגיבורי המחזה. 16
סיכום.. 19
ביבליוגרפיה. 21