מבוא
ישנן גישות שונות המנסות להסביר ולבין את התנהגות האדם.
בינהן הגישה הפסיכואנליטית שבראשה זיגמונד פרויד. זוהי היא תיאוריה של נפש האדם הנמצאת בקשרי גומלין עם הגוף וחותרת ליציבות ואיזון פנימי בין לחצים חיצוניים לפנימיים. האדם הוא רע מטבעו, אינו רציונלי ופסיבי ואישיותו מורכבת מחלקים מודעים ולא מודעים שמושפעים מחוויות ילדות ומדחפים ומוערכת על ידי אף אחד בעולם. והגישה ההומניסטית, בה האדם הוא יצור טוב מטבעו, רציונלי ואקטיבי בעל שאיפה להגשמה עצמית.
יש לשים דגש על ניתוח החוויה הסובייקטיבית שמקדמת לעבר המימוש העצמי. ההשוואה תבחן את הדומה והשונה בין הגישות. בכל גישה יוצגו המושגים בהם משתמשת היא משתמשת, תוסבר מטרת הטיפול וכיצד תתבטא הצלחתו. כמו כן אבחן את התהליך הטיפולי של כל גישה, הכלים שבהם היא נעזרת והקשיים שהיא צופה בטיפול. העבודה ללא ביבליוגרפיה וללא אזכורים ביבליוגרפיים