עבירות שבין אדם לחברו, כגון החובל את חברו, או המקלל את חברו, או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחל לו"                                           (רמב"ם, הלכות תשובה ב ט ) אין להתעלם מכך, כי האלימות היא תושב קבע במציאות שלנו. היא תושב קבע בחברה האנושית המערבית והמזרחית, והתרבות לא השפיעה עליה, את השפעתה הממתנת המצופה.
האלימות מזדקרת כתופעה מבהילה למי שפותח את העיתון יום יום:
פגיעה בילדים, פגיעה בבני הזוג, פגיעה בקשישים וכדומה.
גם האלימות במשפחה היא, כאמור, ענף בתוך האלימות הכללית, והמייחד אותה הוא, שהיא בדרך כלל בעלת שני סממנים בולטים:
§         שהייה תחת קורת גג אחת, המגבירה את החיכוך ומלבה את האלימות, אצל מי שאינו מסוגל או רוצה לנהוג בהבנה, בהשלמה, בסבלנות ובסובלנות ולכבד את בן המשפחה.
§         יחסי הכוחות בדרך כלל אינם שווים.
השאלה הנה, האם המשפט הפלילי, הנו כלי שהולם את הטיפול בעניינים משפחתיים?! האידיאל של "הבית המשפחתי" מוחזק בדרגים רבים ושונים במערכת, החל במשטרה וכלה בקורבנות עצמם.
שאלת התערבות המשפט הפלילי, קשורה בטבורה לאידיאל של המשפחה. הגישה השוללת התערבות, דוגלת למעשה בהגנה על האינטרסים של המשפחה, כיחידה קולקטיבית, בניגוד לאוטונומיה של חברי המשפחה, לעיתים, במחיר הקרבתו של הפרט. כך, שינוי משפטי, יעקוב אחר שינוי התפיסה החברתית של מוסד המשפחה, אחר ההכרה באישיותם הנפרדת של רכיבי המשפחה השונים, כל אחד מהם על זכויותיו ורגישיותיו.
כשבאים לבחון את התקיימות יסודותיה של עבירת ההתעללות במערכת היחסים שבין הורה לילדו, יש לזכור כי במערכת יחסים זו, מצויים פערי כוחות משמעותיים: ההורה הוא בעל כוח המרות והשליטה ואילו הילד הוא הנזקק והתלותי. ביחסי כוחות אלו, אין בכוחו הפיסי והנפשי של הילד, להגן על עצמו באופן אפקטיבי, מפני הורהו. משום כך, נראה כי בפירוש החוק, יש לתת ביטוי למצבם הרגיש והפגיע של קטינים ולעמדת הנחיתות וחוסר האונים בה הם שרויים, כאשר בוגר, שהוא בעל סמכות כלפיהם, לא כל שכן אחד מהוריהם, מפעיל נגדם אמצעי פיסי, הגורם סבל או עלול לגרום סבל או נזק.
החוק מטיל חובה על רשויות המדינה, להתערב בתא המשפחתי ולהגן על הילד במקרי הצורך, בין היתר מפני הוריו שלו. כשההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בשיקול דעתו או סמכויותיו ההוריות באופן המסכן או הפוגע בילד, תתערב המדינה ותגן על הקטין. כוחה של המדינה להתערב בתא המשפחתי, נובע מחובתה להגן על אלה שאינם מסוגלים להגן על עצמם.
קרי, לא זו בלבד, שאין התלבטות אם על המשפט הפלילי להתערב או לא, לדידי, קיימת חובת התערבות.
כמובן, שיש אלו שיחלקו על גישה זו, כמו ל' ברשק וד' פוגץ', שמאמינים כי התערבות משפטית במשפחה, מפגינה חוסר אמון ביכולת חבריה לחיות לאור חוק אנצסטרלי, שהוא מקור מעמדם, כבודם וזהותם. לדידם, מדיניות כללית של התערבות תכופה, תסכן את מוסד המשפחה ואת החוויות הפרטיות והציבוריות כאחד המתאפשרות על ידו.
העונשים שמציע החוק הכללי היום בעיקר, הנם מאסר, עבודות שירות וקנס. אין ספק, כי הטלת כל אחד מעונשים אלו, עשוי להשליך באופן מיידי ומשמעותי ביותר, הן על קורבן ההתעללות והן על התא המשפחתי בכללותו, שהרי בהנחה וניתן עונש מאסר, הנאשם חוזר בסיומו לביתו, לאותה קורת גג עם הקורבן שבגינו נשלח למאסר, דבר שתוצאתו המיידית עשויה להיות סיכון לקורבן, שכן עתה נילווה לאלימות, גם אלמנט של נקמנות.
מעבר לכך, נראה כי כשמדובר באלימות במשפחה, לא מעטים הם המקרים, בהם הנאשם הנו "אדם נורמטיבי" בכל הקשור להתנהלות החברה- הוא עובד ומתפרנס בכבוד והצד הפלילי בא לידי ביטוי, רק כלפי בן המשפחה, דבר המכביד על השיקולים בעניין.
כך גם לגבי עבודות השירות, שעל פי הגדרתן הן מבוצעות במקום ובשעות מוגדרות, אף כי בסוף יום העבודה, חופשי "העבריין" לחזור לביתו.
יתר על כן, לעונשים אלו ולקנס, השלכה ישירה על מצבה הכלכלי של המשפחה. בדרך כלל, העבריין הוא המפרנס והשולט בקופת המשפחה. בן הזוג ומשפחת הנאשם, הם "קרבני המשנה" של העונש. בסמינריון  זה, אבחן את ההיבט הפלילי של האלימות במשפחה, ודוק, את נושא ההכאה לצורכי חינוך.
נראה כי מדובר בשאלה חשובה ועקרונית, שאינה משה מסדר היום הציבורי והמשפטי. השאלה הנה, האם רשאים הורים, במסגרת חובתם לחנך את ילדיהם, לעשות שימוש בענישה גופנית מתונה ומדודה.
כלום רשאי הורה, במטרה לחנך את ילדו וללמדו מוסר ומשמעת, לנקוט כלפיו מידה סבירה ומתונה של כוח פיסי?! האם יש לאפשר להורה הבוגר, כחלק אינטגרלי מהסמכות והאחריות הנתונות בידו לחנך את ילדו, גם לנקוט ענישה גופנית מוגבלת כלפיו- נוסף ליתר העונשים והאמצעים החינוכיים העומדים לרשותו, או שמא כל מגע גופני בין ההורה לבין הילד, שלא מרצונו של האחרון, ייחשב לעבירה פלילית של תקיפה ויהיה צורך לנקוט כנגד ההורה סנקציות פליליות, כמתחייב מן הדין?! כלום יש לקבוע, כי הורים אלו עברו עבירה פלילית של תקיפה, שבעקבותיה תפתח חקירה משטרתית, הם יועמדו לדין פלילי ואולי אף ירצו עונש מאסר בפועל?! המגמה בפסיקה, השתנתה לאורך השנים ועל כך אעמוד בכתיבתי, תוך כדי בחינת המסגרת הנורמטיבית בארץ והשוואתה לפן הפסקתי והחקיקתי, במדינות העולם.
לעיתים, מערכת המשפט, מאפשרת הגנות למעשי האלימות, כגון זוטי דברים, הגנת הצידוק ואף סגירת התיק מחוסר עניין לציבור, כשהנחת העבודה שלי הנה, כי יש לנסות ולתחום את הגבול, קרי מתן הגדרה ראויה למונח "ענישה גופנית" והבחנה ברורה בינו לבין שימוש באלימות, הכאה שיטתית או התעללות, ולא לאפשר התחמקות מהעמדה לדין פלילי, על אף הקושי שבסוגייה, שהרי עסקינן ב"תא המשפחתי".
תוכן עניינים
א. מבוא  2
ב. תופעת האלימות במשפחה-כללי. 4
ג. שיקול דעת שיפוטי- בהעמדה לדין פלילי 6
ד. משפט בינלאומי 8
ה. משפט משווה  14
ה.1. המצב המשפטי באנגליה  14
ה.2. המצב המשפטי בארצות הברית. 17
ה.3 המצב המשפטי בקנדה        19
ה.4. המצב המשפטי בסקוטלנד. 20 ו. משפט עברי 23
ז. משפט ישראלי
5 ז.1. הדין במבט היסטורי             
5 ז.2. המסגרת הנורמטיבית          28
ז.1.2. המישור הפלילי 28
ז.2.2 המישור האזרחי 36
ז.3.2. הצעות חוק לשינוי הדין 38
ז.1.3.2. הצעת חוק חושך שבטו שונא בנו (התרת ענישה חינוכית), התש"ס- 2000  38
ז.2.3.2. הצעת חוק חינוך ואהבת ילדים, התש"ס- 2000  40 ז.3.3.2. הצעת חוק לתיקון דיני העונשין (פגיעות בגוף האדם), תשכ"ד-1964. 42
ז.3. פסיקה     43
ח. סיכום ומסקנות  49
ט. ביבליוגרפיה  51