דמות הערבי בספרות הילדים העברית

מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 15207
מספר מקורות 50

תקציר העבודה

פרק א': מבוא

1 .1. מטרת המחקר
1 .2. שאלת המחקר
1 .3. הנחת המחקר
1 .4. שיטת המחקר פרק ב': סקירת ספרות ומצב המחקר
2 .1. כוחה של ספרות הילדים כסוכנת סוציאליזציה
2 .2. מצב ספרות הילדים עם התפתחות ערוצי הטלוויזיה
2 .3. תדמית הערבי בספרות הילדים העברית עד הסכם אוסלו
2 .4. דיון בספרות פרק ג': ספרות הילדים ותכניות הילדים בטלוויזיה מאז הסכם אוסלו – סקירה
3 .1. ספרות הילדים
3 .2. תוכניות הטלוויזיה פרק ד': מתודולוגיה
4 .1. ההליך המתודולוגי
4 .2. ניתוח הממצאים והראיונות           4.2.1 ניתוח הממצאים           4.2.2. ניתוח הראיונות פרק ה': דיון וסיכום 5.1. דיון סיכום פרק א': מבוא
הרקע
          על הרקע ההיסטורי והאידאולוגי של שנות ה- 30-40 בארץ ישראל צמחה מערכת ספרותית מגויסת, אשר ביטאה את המסר הציוני הלאומי וכן ערכים סוציאליסטים מתונים של הזרם הציוני המרכזי. בשולי מערכת ספרותית זו היתה קיימת כבר בשנות ה- 30 ספרות שאינה קנונית, אשר הושפעה מגלי העליה שהגיעו לארץ ומההתרחשויות החברתיות והפוליטיות בארץ ישראל (רהב, 1991). מרבית כותבי הספרות הלא קנונית, פירסמו בעיקר בעיתונות או בחוברות זולות והגיעו מתוך הפריפריה של התנועה הרוויזיוניסטית בעלת ההשקפה הלאומית ולא מתוך המחנה הציוני (שביט ושביט, 1974).
          החל מ-
1 936 חל מהפך בקהל הקוראים שחי בארץ, בשל גלי העליה ומסירותם האידאולוגית של תושבי הארץ הוותיקים יותר הביאה לכך שהספרות שנקראה על ידי העולים החדשים היתה בעיקרה מגויסת ובעלת מטרה דידקטית חברתית ופוליטית שאינה משתמעת לשתי פנים. ילדיהם של העולים שעל פי רוב קראו רק עברית, נחשפו לז'אנרים ספרותיים שונים גם אם לא היו קנוניים (שם). בשנות ה- 40 ובראשית שנות ה- 50 היתה זיקה חזקה בין ספרות הילדים ומערכת החינוך, כאשר המערכת התרבותית לילדים שמרה על ספרות הילדים, שבה ראתה כלי לעיצוב זהות אידאולוגית ולאומית מפני "קלקולים": טקסט ספרותי טוב לילדים היה חייב להתאים לשני קודים: הקוד הספרותי והקוד החינוכי. (שביט, 1990 ; Shavit, 1986). ספרות הילדים והנוער שהיתה בנמצא התאימה ברובה לקודים אלה ובכלל זאת טקסטים מתורגמים של מרק טווין, ז'ול וורן ואחרים. הספרות המקורית המועטה לנוער היתה בעל זיקה לאומית מובהקת. בין השאר הופיעו בארץ "שמונה בעקבות אחד" לימימה צ'רנוביץ' אבידר, בו חבורת ילדים צדה מרגל וספריו של יעקב חורגין כמו "הקנאים הצעירים" ו"הבלש משכונת הצריפים". (אופק, 1969). במשך חמישים שנה הציג מוסינזון את הצבא כאידאל, את הפושעים השונים כערבים וגנבי סוסים וכן כמנהיגים ערביים דוגמת מועמר קדאפי, כאשר בספרים הראשונים (למשל חסמב"ה 1, 1950 ; חסמב"ה 3,
1 952 ; חסמב"ה 10, 1959 ; חסמב"ה 12, 1960) האויבים לקוחים מתוך מאגר הקונפליקט המיידי של עם ישראל עם אויביו במדינות ערב. בהמשך, יככבו גיבורים שליליים מתוך מאגר הרשע הבינלאומי, ובכללם הנאצים, קדאפי ושותפיו, סינים ועוד. בהמשך יתבגרו נערי חסמב"ה ומאז 1967 ניתן לראות את אותם נערים כגנרלים בצבא. לאחר הפסקה ארוכה יחסית ברציפות הסדרה הבין מוסינזון המחבר כי לא ייתכן שבמשך שנים רבות כל כך יישארו אותם נערים בני 14 וכך ירון זהבי מפקד חסמב"ה הופך להיות אלוף, אהוד השמן גם הוא קצין בכיר, תמר סגניתו של ירון בחסמב"ה היא גם סגניתו בצבא בדרגת סגן אלוף ואילו משה ירחמיאל הממושקף הופך לד"ר משה ירחמיאל המזרחן. במקביל מתייצבת חבורת ילדים אצל ירון זהבי ומבקשת להקים חבורת חסמב"אים חדשה, הממשיכה את מסורת חסמב"ה, תוך השתתפות במשימות שונות של צה"ל והשירות החשאי. מול גיבורי חסמב"ה החדשים גם כן ניתן לראות את הקטבים, כאשר באופן מיידי מצטייר הקונפליקט הלאומי בין יהודים וערבים, כאשר לאחרונים מסייעים כמובן רשעים המתנכלים לישראל כמו נאצים, תורכים, סינים, הודים ושליחיו של קדאפי (רהב, 1991). המחנות הם תמיד סטריאוטיפים וקיים קונפליקט ערכי בין הטובים [אנשי הממסד, אנשי צבא, החסמב"אים ובכלל היהודים] לרעים [קודם כל הערבים, אחר כך ידידהם הנחשבים באופן מתמיד כשונאי ישראל]. בצורה האופיינית לספרות לא קנונית, הנורמות המוסריות והקיטוב הערכי הללו יווצרו גם אצל הקורא ואין כל ספק גם באשר להזדהותו עם הגיבורים ועם האמירות הערכיות המפורשות שלהם (שטרנברג, 1977). האויבים תמיד מוצגים כנלעגים, הערבים כשלומיאלים ומראם החיצוני הוא גורם מסווג מובהק: פושעים רעים, מכוערים, דוחים פיזית, שעירים, לפעמים בעלי צלקות מעוררות סלידה או סימנים אחרי יוצאי דופן.
כך גם בספריו של אבנר כרמלי ובכללם סדרות "הימאים", "הספורטאים" ועוד. כתיבתו נושאת אופי של הטפה לאומית וגיבוריו הם נושאי מטען אידאולוגי אשר מציבים באופן סטריאוטיפי  את החיילים והגיבורים הישראליים כדמויות נערצות ונאצלות, לעומת הערבים שהם כמובן המשרתים של היהודים וגם כאשר מציעים להם דבר מה טוב הם אינם מסוגלים להעריך זאת ובורחים ברוב טיפשותם (רהב, 1991). שני מחנות, אם כן, מצטיירים:
היהודים וערכיהם החיוביים מחד ואויבי היהודים ובראשם הערבים ומידותיהם השליליות מאידך. במשך עשרות שנים הוטמעו רעיונות אלה בקוראים הצעירים, כאשר הרקע ההיסטורי מהווה את הקרקע והרקע הנובע מחד מהיסטוריה עכשווית של קונפליקט ומאידך מטריטוריות רחוקות ומיתולוגיות שהיוו את התשתית לתפיסה הלאומית במשך דורות. העבודה בפונט 14