תוכן העניינים
מבוא. 2
פרק א: נשים ודת – ההקשר התרבותי 4
פרק ב: תופעות פמיניסטיות והקשרים דתיים על פי גישות קולנועיות. 8
פרק ג: המימד הדתי של הדמות הנשית ביצירות פליני, אנטוניוני ואלמודובר. 12
3 .1.
יצירתו של פליני 12
3 .1.1. עיר הנשים (1980) 12
3 .1.2. לילות כביריה (1957) 14
3 .2.
יצירתו של אנטוניוני 16
3 .2.1. יצרים (1966) 16
3 .2.2. הלילה (1960) 18
3 .3. יצירתו של אלמודובר. 19
3 .3.1. הכל אודות אמא (1999) 20
3 .3.2. דבר אליה (2002) 21
3 .4.
הערה לסיום הפרק. 23
פרק ד: דיון 24
4 .1.
מוטיבים יווניים.. 24
4 .2.
דמות האשה במקרא.
5
4 .3.
יסודות הינדואיסטיים.. 27
4 .4.
טקסים ופולחנים.. 28
4 .5.
חלומות והזיות. 29
סיכום.. 31
ביבליוגרפיה. 35
פילמוגרפיה. 37
מבוא
            הקשר שבין דת לנשים מוכר לכל מי שיש בידו מושג בסיסי במקורות הדת. יסודה של הדת באמונה באל או באלים ואלות, בקיום טקסים ופולחנים לכבודם ובקביעת כללים חברתיים בשמם. על פי כללים חברתיים אלה מעוצבים היחסים בין המינים. על פי כללים אלה מתחלקים המינים לשולטים ונשלטים, לחזקים וחלשים, לטובים ורעים, לאשמים וצדיקים. האשה שחברה לנחש פיתתה את האדם וגרמה לסילוקו מגן העדן. שרה הוצגה על ידי אברהם כאחותו  ולא כבת זוגו, תוך שהוא מוותר עליה למען שליט זר כדי להציל עצמו. אשת לוט הפכה לנציב מלח ובנותיו של לוט היו מועמדות להיזרק אל אנשי סדום להתעללות עד אין קץ, כדי להציל את האורחים הגברים של אביהם. דמויות נשיות ממשיכות ללוות, לחיוב ולשלילה את סיפורי התנ"ך, כמו מרים ודבורה הנביאות, פילגש בגבעה, תמר ורבות אחרות. בנצרות מוכרות מריה הבתולה ומריה מגדלנה וכמובן האלות היווניות כמו ונוס וארטמיס המייצגות שני פנים של הדמות הנשית.             החוקים הדתיים וההתרחשות הדתית מתווים את הכללים החברתיים בסביבות השונות, בהתאם לפרשנויות הניתנות להיבטים הדתיים וליחסים של קהילה מסוימת עם אלוהיה. כללים אלה גם טווים את מסכת היחסים שבין חלקי החברה, הן מבחינה מעמדית, כמו הקסטות בהודו, עוצמתם של פרנסי העדה ועשיריה, כאשר אצל הפרוטסטנטים עושר מהווה נגזרת של ברכה אלוהית וכן ביהדות, שבה נאמר כי 'צדיקים ממונם חביב עליהם כנפשם'. הדת גם קובעת ומעצבת את מקומם ומעמדם של בני המינים השונים. בדתות המונותיאיסטיות במיוחד, בא לידי ביטוי תפקיד הגבר, שהוא בדרך כלל השולט, המפרנס והקובע לעומת תפקידה של האשה, אשר מיועדת לשמש עזר כנגדו, דמות נגררת אחרי הגבר המחליט וכן הרעיון של 'כבודה בת מלך פנימה' ביהדות, כשבאיסלאם הדבר מתבטא אף בעוצמה רבה יותר.             הקולנוע מהווה מראה חברתית. אמנם גם הסרט הריאליסטי הוא עדיין סרט ואינו מראה מציאות של אחד לאחד, אולם מהיצירה האמנותית בכלל ומהקולנוע בפרט ניתן ללמוד על גישות חברתיות הנהוגות בתקופה נתונה. מהאמנות הפלסטית ניתן ללמוד על השוני בתפיסה של ימי הביניים לעומת תקופת הרנסנס שבה שאפו לחדש את ההדר האלוהי של העת העתיקה ומאז הבארוק, על ידי הפרת האיזון וחיתוך דמויות בציורים או עיוותם של פסלים יצרו התרסה כנגד סדר קודם. הקולנוע הבא לצייר עבור הצופה נתח ממציאות, רחבה או מצומצמת, מהווה בפועל מסמך חברתי, שניתן ללמוד ממנו ולקלוט את מסריו של יוצר זה או אחר. מכיוון שהקולנוע עוסק בחברה, כלומר בבני אדם, הרי שניתן ללמוד ממנו על יחסים חברתיים, שהם יחסים המהווים גלגול כלשהו של יחסים קדומים יותר שבעבר היו משויכים למקור הדתי, וברבים מהמקרים עדיין פועלים על פי מקור זה. הקשר שבין המקור הדתי והאשה מתבטא לטענתי במודע או שלא במודע בסרטיהם של יוצרים שונים.             בעבודתי ארצה לטעון כי הקשר שבין דת ונשים בא לידי ביטוי בקולנוע. קשר זה ניתן למצוא הן בדמותה של האשה, אשר בדרך כלל יש בה משום חולשה מסוימת, הניכרת ביצירות גבריות והן במוטיבים דתיים שניתן להשליכם על בני המינים השונים ועל היחסים ביניהם. על מנת לבדוק את הקשר שבין הדת ודמות האישה בקולנוע אערוך סקירה משווה בין יצירותיו של פרדריקו פליני "עיר הנשים" (1980) ו"לילות כביריה" (1957), סרטיו של מיכלאנג'לו אנטוניוני "יצרים" (1966) ו"הלילה" (1960) ופדרו אלמודובר "הכל אודות אמא" (1999) ו"דבר אליה" (2002). בעבודתי אטען כי מוטיבים דתיים שונים קיימים אצל כל היוצרים, אולם קיים הבדל מהותי בין יצירותיהם של אנטוניוני ואלמודובר לבין יצירותיו של פליני, הן באופן הצגת האישה, הן במוטיבים הדתיים והן בגישה הגברית לנשים. לעומת אנטוניוני ואלמודובר, אשר מציגים את האישה ברמה הסטריאוטיפית, כלומר האישה הנשלטת על-ידי הגבר, כמוצג פטישיסטי, פליני מציג את היחסים שבין המינים על-ידי הדגשת האבסורד, אשר מבליט את האישה או כבעלת עצמה או כחסרת אונים אל מול הגבר, בדומה ליחסי המינים ביצירותיהם של חנוך לוין, ברטולד ברכט. בעוד היחס של אלמודובר ואנטוניוני לאישה הינו ברור וחד משמעי יחסית, אצל פליני קיימת דואליות ביחס זה.
לדוגמא, בסרטו של אלמודובר, "דבר אליה" (2002) , בניניו, למרות הערצתו הרבה לאליסיה, די לו בכך שהיא נמצאת בקרבתו ולמעשה הוא משיג את אהבתו, כאשר היא חסרת אונים למולו, הוא אף אומר שיחסיהם טובים מאלו של מרבית הזוגות. האישה היא כחפץ לשימושו של הגבר.
לעומת זאת, אצל פליני, מתקיים תמיד המאבק המבטא מתח בין המינים, כאשר השליטה היא או של האישה או של הגבר, או אפילו מוטלת בספק, כמו בסרטו "עיר הנשים" בו לכאורה התהפכו התפקידים והסרט מציג את מרד הנשים, אלא שמדובר בחלום טראומטי של הגבר והוא זה שבעצם מניע ושולט בעלילה.
גם המוטיבים הדתיים שונים בין הבמאים. לדוגמא, הדמויות אצל פליני ואלמודובר נושאות אופי טרגי יותר, בדומה לטרגדיה היוונית. אלמודובר אף מרחיק עם סרטו האחרון "דבר אליה" ומציג את האשה כדמות אלוהית, גם כשהיא שרויה בתרדמת, כשבניניו המטפל המאוהב בה שואף להיטמע בה, כשם שהאדם שואף להיטמע באל בדתות ההינדואיסטית והיהודית. יסודות דתיים שונים באים לידי ביטוי מהמיתולוגיה היוונית, מסיפורי התנ"ך, מהדת ההינדואיסטית, בטקסים, בפולחנים וכן בחלומות וההזיות, כשכל אותן קטגוריות מתמזגות אלו באלו בסרטים השונים.
            על מנת לתמוך בטענתי, אציג בפרק הראשון התייחסויות להקשרים שבין דת לנשים. בפרק השני אעמוד על הקשר שבין דת, אשה וקולנוע לנוכח גישות קולנועיות שונות ובפרק השלישי אביא תקצירים של ששת הסרטים הנ"ל, שיהוו רקע השוואתי בעבודתי. החומרים משלושת פרקים אלה יהוו את הבסיס לדיון בקטגוריות השונות שאערוך בפרק הרביעי, כשאת מסקנותי אביא בסיכום.