תוכן עניינים.                                                                                                  עמודים
1 . מבוא                                                                                                             3-2
1 .1 הגדרות  כלליות בנושא הגנת האי שפיות.                                           3
2 . אחריותו הפלילית של חולה הנפש- היסטוריה.                                                 4

2 .1  תולדות המבחן המקובל עד לכללי מקנוטן                                         6-4      
2 .2 משפט מקנוטן.                                                                                 7
3 . התפתחות הגנת האי שפיות בעולם המשפט המודרני                                          8
            3.1התפתחות הגנת אי השפיות באנגליה                                                    10-8
3 .2 התפתחות הגנת אי השפיות בארצות הברית                                        12-10
4 . התפתחות הגנת אי- שפיות במדינת ישראל                                                       15-13
4 .1 היקף השימוש בהגנת אי- שפיות במדינת ישראל                                 16        
4 .2 מוסדות במדינת ישראל לחוסים תחת הגנת אי- שפיות הדעת                18-16
5. תהיות ודילמות בנושא הגנת האי שפיות.                                                          21-19
6 . מקורות ביבליוגרפים                                                                                      24-22

1 . מבוא
מעמדם המשפטי של חולי הנפש מעלה מספר סוגיות חשובות. סוגיות אלה שנויות בתחום העיסוק של הפסיכיאטריה המשפטית (Forensic Psychiatry), המתמקדת בזכויות חולי הנפש מחד ובזכות החברה להיות מוגנת מפני יחידים מופרעים מאידך (Sadock & Sadock, 2003). בעבודה זו אסקור את הסוגיה הנקראת "אי-שפיות כקו הגנה" , העומדת במחלוקת זה שנים רבות. תחילה, תוצג ההגדרה משפטית של המונח "טענת אי-שפיות", בצד יסודות העבירה הפלילית וחוק העונשין. לאחר מכן, אפנה לדון בהתפתחות ההיסטורית של טענת ההגנה מטעמי אי שפיות, תוך פירוט התקדימים אשר הגדירוה עד למעמדה כיום. לאורך העבודה, יוצגו תיאורי מקרים מפורסמים, בארץ ובעולם, להמחשת הדיון התיאורטי בסוגיה. ולבסוף, אעלה מספר תהיות הגלומות בסוגיה לא פתורה זו, המצויה בתחום הממשק שבין תחום המשפט ותחום בריאות הנפש.  ג'פרי דהאמר, הואשם ברצח 15 גברים במילווקי, בביתור גופותיהם ובאכילתם; ג'ון הינקלי, ניסה לרצוח את הנשיא רייגן ב-1981; מרינה דוידוביץ', אחות רחמנייה, הטביעה את שתי בנותיה הקטנות באמבטיה; יריב ברוכים, הואשם בהצתת ארבעה מכוני עיסוי בתל-אביב שהובילו למותן של ארבע נשים. החוליה המקשרת בין ארבעת האנשים המוזכרים לעיל, מלבד מעשיהם הרצחניים, הוא הטענה המשותפת לארבעתם, כי למעשה אין להם אחריות משפטית למעשיהם הפליליים- דהיינו, כל אחד מהם השתמש כקו הגנה ב- טענת האי-שפיות (Insanity Defence). במונחים משפטיים, טענו בני אדם אלו כי מעשיהם, על אף פליליותם, הם נעדרים אשמה מוסרית, כיוון שלא היו מלווים במצב הנפשי התואם מבחינת הכוונה הפלילית (המהווה תנאי משפטי למציאת אדם אשם בפלילים); וזאת, על סמך הנחת היסוד כי "אי-שפיות" שוללת את טיפוח הכוונה הפלילית. טענת האי-שפיות היא טענה שיש בכוחה לשחרר אדם שרצח או עשה כל עבירה פלילית אחרת מאחריות למעשיו ובהתאם לכך גם פטור מעונש כבד. זוהי טענה מסוכנת מאוד שעלולה לגרום לזילות בחיי האדם ולפגוע בזכויות הפרט. ברם, על אף תכונות מסוימות העושות אותה לאפשרות מפתה, בעיקר כשהעובדות מצביעות בבירור על הנאשם.
שכיחות השימוש בפועל בטענת הגנה של אי-שפיות הינה מצומצמת למדי. למשל, נמצא כי בפחות משני אחוזים מכלל מקרי הרצח בארה"ב הועלה קו הגנה זה (Steadman et al., 1993). אין נתון על השימוש בטענת היעדר שפיות במשפט הישראלי, אך מתוך "שנתון סטטיסטי 2001- בריאות הנפש בישראל" עולה תופעה כי בעשור האחרון כמעט שהוכפלו, במספרים מוחלטים (מ-532 ועד ל-998), מספר האשפוזים הכפויים הפליליים המבוצעים על פי צו שופט. רבע מהמאושפזים אובחנו כסובלים מסכיזופרניה והפרעות דלוזיונליות. רק ארבע נשים מאושפזות בחטיבה לפסיכיאטריה משפטית . תהיינה אשר תהיינה השאלות המעשיות והמושגיות הכרוכות בסוגיה זו, והן רבות למכביר, ברוב המקרים, טענה זו אף איננה צולחת בבית המשפט; ג'פרי דהאמר (המוזכר לעיל) הוא דוגמה לכך. סקר שנערך בארה"ב הצביע על שיעור של פחות מאחוז אחד מהמשפטים הפליליים מסתיימים בקבלת טענת ההגנה לאי-שפיות (קראוז,
2 002 . Silver, Cirincione & Steadman, 1994 Steadman et al., 1993).