עבודה מסכמת: הכרת המעשה החינוכי בעבודה מסכמת זו בחרתי להתייחס למספר סוגיות אשר עלו אצלי לאחר ביקור בבתי ספר מסוימים. חשיבותה של "הכיתה השקטה" בבית הספר שאלה ראשונה אשר ארצה להתייחס אליה התעוררה אצלי בעקבות ביקור בשני שיעורים שונים במקצת (מבחינתי). האחד הוא שיעור בתיכון חוות הנוער הציוני, והשני בבית הספר היסודי באבו גוש. בשני בתי הספר צפיתי בשיעור שהתנהל בכיתה רועשת מן הרגיל. אצל ישראל (מורה בחוות הנוער) התלמידים מדברים בינם לבין עצמם, מפריחים הערות מצחיקות לחלל האוויר, ויש אינטראקציה תמידית בינו לבין כל אחד מהתלמידים (כמעט) במהלך השיעור, וגם בין התלמידים לבינם. בבית הספר היסודי באבו גוש, תלמידי כיתה ה' עונים במקהלה לשאלות המורה, מוחאים כף לתלמידה שענתה נכון על שאלה, ומקבלים מדבקות צבעוניות במקרים בהם ענו תשובה יפה במיוחד.
שני השיעורים אמנם –
מקומו של בית הספר כחלק ממערך טיפולי בעקבות הביקור בבתי הספר "ליפתא" ו"מסילה" ברצוני לדון בסוגייה המתייחסת למקומו של בית הספר כחלק ממערך טיפולי. ובהמשך לשאלה זו עולה השאלה: מהי ההכשרה הנאותה אותה יקבלו מורים, או תלמידי בית הספר לחינוך? האם זו הכשרה חינוכית, טיפולית או מקצועית הוראתית? לתיכון ליפתא מגיעים תלמידים אשר לא הצליחו להחזיק מעמד במסגרות לימודיות אחרות, …
מקומם של הורים בבית הספר – הגבול בין מעורבות להתערבות.
השאלה התעוררה בי בעיקר לאחר הביקור בבית הספר היסודי גילה א'. בביקור זה חזרה ואמרה המנהלת כי הקשר שלה עם ההורים אינו חזק מספיק על פי תפיסתה, וזוהי עדיין (לאחר כ- 20 שנים בבית הספר), נקודת התורפה שלה.
–