שאלה 1 – 30 נקודות – סעיף א –

שני סוגי ההערכה של ת״ל
1. הערכה פנימית: היא הערכה נעשית תוך בית ספרית, המטרות של ההערכה הפנימית היא לשפר, הערכה מעצבת נגזרת מהערכה פנימית; שמטרתה לשפר תהליך למידה של התלמיד, ומתבצעת לכל אורך התכנית על ידי המורים ולא איש מבחוץ. המורים יודעים את תחומי הדעת וזה עוזר לתלמידים להשתפר. אולם המורים לא הוכשרו לתת הערכה אהבל הוא מכיר את תחום
התוכן, ואת התלמידים שלו. 2. הערכה חיצונית: הערכה נעשית על ידי מעריכים חיצוניים ממשרד החינוך למשל. ולא המורים.
הערכה מסכמת נגזרת מהערכה חיצונית, והיא הערכה נעשית בסוף – סוף שנה, סוף סמסטר… בגלל זה היא נקרית. מסכמת. המעריכים בניגוד למורים הוכשרו לעשות הערכה, ולמדו איך להעריך, הם נתפסים כאוטונומיים יותר, לא כמו מורה שיש לו כל מיני קולגות, וזה מוביל לפחות לחץ לתת הערכה על ידי המעריך, שנוא יהיה יותר אובייקטיבי. הערכה חיצונית נחשבת להערכה מקצועית יותר, המעריכים זוכים פחות שיתוף פעולה מצד המורים מכיוון שאם התוצאות של
ההערכה לא הכי טובות, המורים פחות ישתפו פעולה עם אותות מעריך.
סעיף ב היתרונות והחסרונות של המעריך הפנימי / החיצוני מעריך פנימי – יתרונות 1. מעריך פנימי כמו מורה, נגיש למידע רב יותר מכיוון שהוא נמצא בבית הספר, עם המורים
והתלמידים. 2. הוא מעורבב בתכנון הכולל של ת״ל הכולל הערכה. 3. בקיא במה שקורה בבית הספר, כי הוא מלמד כאן, ואז יודע מה קורה. 4. יכול לקבל החלטות המתאימות לבת הספר, כי זה התחום שלו. 5. יכול להיות מעורב ביישום ממצאי ההערכה שלו. 6. מוכר על ידי מזמיני הערכה שבחרו בו כי מתאים לתפקיד.