תוכן עניינים:
תוכן עניינים …1
הקדמה –2
שער ראשון: מהי בעצם רשלנות? -4
שער שני: הרשלנות הרפואית –6
                          כיצד קובעים האם הרופא התרשל? …7
שער שלישי: הקשר הסיבתי –..9
                     הגברת הסיכון ברשלנות רפואית כבסיס לקשר סיבתי 10                      הוכחת הקשר הסיבתי 11
שער רביעי: סעיף 41
לפקודת הנזיקין- "הכלל מדבר בעדו" –.13
                    העדר ידיעה 13
                    שליטה -.13
                    מהו "נכס"? 14
                    עודף הסתברות –15
                    מעמדו של הכלל -…16
                    התפתחותו ההיסטורית של הכלל 16
                    הכלל בשיטות משפט זרות –17
שער חמישי: ליקויים ברשומה הרפואית- נזק ראייתי -19
                     החובה לנהל את הרשומה הרפואית –19
                     החובה לשמור את הרשומות הרפואיות -19
                     מעמדה של הרשומה הרפואית …20 שער שישי: בחינת פסקי הדין והחלתו של סעיף 41 לפקודה –.23
                   פסק דין בנגר 23
                   פסק דין עמר 23
                   פסק דין חביבאללה -24
                   פסק דין מרדכי –.
5                    פסק דין רועי גזית -..26
                              פסק דין אדנה –…27
שער שביעי: סוף דבר-סיכומים -..28
                    נספח –30                                                             הקדמה:
לפני כשנה וחצי חוויתי לראשונה את חלומן של מרבית הנשים בעולם-ההריון. כבר בחודשו הראשון של ההריון מצאתי עצמי נוברת בספרים רבים, אתרי אינטרנט ,עיתוני "הורים וילדים " ומיני מקורות מידע  אחרים. במהלכה של הקריאה נחשפתי לעולם הכואב והקשה אותו חווים נפגעי ה"רשלנות הרפואית בלידה". בעודי קוראת מידע אודות נושא כאוב זה גיליתי מקרים קשים עד מאוד כגון: שיתוק ע"ש ארב , שיתוק בשיעור של
1 00% נכות, פרע כתפיים וכיוב'..  אך דבר אחד לא הרפה: הכיצד יוכלו להמשיך עם חייהם הלאה? הכיצד יוכלו להתגבר על סבל זה?! שאלות אלו ורבות אחרות מלוות אותי עד היום. מכיוון שהריון ,כידוע, הינו תקופה ארוכה דיו  הספקתי לפתח תיאוריות שונות ולחשוב לא מעט על הבעייתיות שבמקרי הרשלנות כגון דא. כבר במהלך תקופת ההריון לא אחת טענתי כי "עשיתי כבר סמינריון על ההריון" וזאת לאור המידע הרב אליו נחשפתי, התגליות השונות והתובנות.
לאחר 41 שבועות זכיתי ללדת את בני בלידה רגילה, תוך שתהליך הלידה מלווה בפחדים עצומים, זיכרונות מקטעי הקריאה ורצון עז ללדת ולהיות אחרי. לאחר מספר חודשים הוטלה עליי משימה: בחירת נושא לעבודת הסמינריון הקשורה לדיני הנזיקין. מייד וללא התלבטויות בחרתי בנושא הרשלנות הרפואית בחדרי הלידה. שאלת המחקר שעניינה אותי היא למעשה עד כמה משתמש בית המשפט העליון בסעיף 41 לפקודת הנזיקין- "הדבר מדבר בעד עצמו"  ומטיל למעשה רשלנות רפואית על כתפי בית החולים. כבר במבוא זה אציין כי נושא זה נידון לאחרונה גם בתוכניות טלויזיה רבות, ולאור המידע אליו נחשפתי תחושתי למעשה הייתה כי בית המשפט העליון לא ממהר להטיל אחריות על בתי החולים. בסמינריון זה אבדוק את השערתי (תוך שכולי תקווה כי היא תופרך ולראשונה בחיי אזכה להיחשף לעולם המיטיב עם החלש- הנפגע).
אולם, עלינו לזכור כי ניהול הריון ולידה כרוך בסיכונים. רוב התביעות לרשלנות רפואית סב לידתית קשורות למחדל במעקב הריון ו/או לידה ו/או באי ביצוע בדיקות וטיפולים , שאם היו מתבצעים סביר שהנזק רובו או חלקו היה נמנע. הנזק האופייני לתביעות רשלנות רפואית הוא נזק מוחי אשר מתגלה בסמוך ללידה או עד כשנה לאחריה , המתבטא במצוקה עוברית בעוצמה ובהיקף המשתנים ממקרה למקרה בתקופת ההריון או בלידה עצמה, במשפט שענינו רשלנות רפואית בלידה מנסה התובע להוכיח כי המצוקה התרחשה בסמוך ועקב הלידה , וכי ניתן היה במעקב ופיקוח נאותים להתחקות אחר המצוקה ולמנוע או להקטין את הנזק. ואילו הנתבע, מנסה להוכיח כי המצוקה העוברית איננה קשורה לתהליך הלידה כלל, ומקורה במועד בלתי ידוע בהריון וככל שהמצוקה מרוחקת מהלידה כך קשה יותר להצביע על מחדל מצד המוסד הרפואי במעקב אחר ההריון. תביעה לרשלנות רפואית שעניינה נזק אשר נגרם בלידה מנסה להתחקות אחר הגורמים לנזק. בחינת פסיקת בתי המשפט של תביעות רשלנות רפואית שעניינן נזק מוחי בלידה מלמדת שבתי המשפט ברוב המקרים ביררו האם ננקטו אמצעי זהירות נאותים כדי למנוע את גורמי הסיכון השונים  שעלולים להסביר את המצוקה העוברית ממנה סבל הניזוק ואשר יש בו כדי להסביר את הנזק המוחי. בעבודתי אציג פסקי דין וההלכות המרכזיות ואבחן את יישומו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין בפסקי הדין הדנים ברשלנות הרפואית בלידות. העבודה לא כוללת רשימה ביבליוגרפית אלא אזכורים בגוף הטקסט בלבד