תוכן העניינים:

1. מבוא 4.
חלק ראשון
2. הסעיפים הרלוונטיים בחוק חוזה הביטוח 6.
א. סעיף 17
ב. סעיף 18
3. כללי 6.
4. החמרת סיכון 7.
5. "שינוי מהותי "- מהו? 7.
א. שינוי בעניין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבטח
ב. שינוי בעניין שצוין בפוליסה כמהותי
ג. גילוי עובדות חדשות בעניין ששאלה עליו הוצגה למבוטח/ החמרה של ממש

6. קו הגבול בין סייג לחבות המבטח לבין החמרת הסיכון 9.
7. תוצאות החמרת הסיכון 11.
א. ביטול החוזה לפני התרחשות מקרה הביטוח
ב. ביטול החוזה לאחר התרחשות מקרה הביטוח
ג. עיקרון (שיעור) הביצוע היחסי
ד. שלילת תגמולי ביטוח לאחר שהמבוטח פעל בכוונת מרמה
ה. שלילת תגמולי ביטוח כאשר מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה

8. שלילת תרופות מהמבטח 17.
א. החמרת הסיכון חדלה להתקיים לפני קרות מקרה הביטוח והיעדר קשר סיבתי בין החמרת הסיכון ובין קרות מקרה הביטוח
ב. תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח
ג. תוצאה של אמצעי שננקט לשם מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש

9. בסיכון וחלוף הסיכון – ייחודיות תרופת המבטח 19.

חלק שני
10. הלכת סלוצקי 19.
א. הרקע העובדתי
ב. השאלה המשפטית
ג. השתלשלות ההליכים
ד. משפט משווה
ה. סיכום ביניים
ו. הכרעה

11. פרשת פיקאלי 23.
א. הרקע העובדתי
ב. השאלה המשפטית
ג. השתלשלות ההליכים
ד. ההבחנה בין פסק דין פיקאלי לעניין סלוצקי
ה. משפט משווה
– שוויץ
– צרפת
– גרמניה
– קנדה
– ארצות הברית
– בריטניה
ו. מסקנת פסק הדין

12. סיכומם של דברים 35.
13. ביבילוגרפיה 37.

מבוא:
חוק חוזה הביטוח נכנס לתוקפו בשנת 1982 ותכליתו העיקרית היא מתן הגנה למבוטחים. על כך התבטא בית המשפט העליון בע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1)837 ,855 (1993): "חוק חוזה הביטוח ואותן הוראות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981 ,העוסקות במישור המשפט הפרטי שביחסי מבטח-מבוטח, המבטאים את מדיניותו של המחוקק, הם חוקי צרכנות מובהקים שנקודת המוצא שלהם היא של אי-שוויון בין הצדדים ומגמתם הברורה היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון ביניהם".
המגמה המסתמנת מתוך החוק מבטאת את חיזוקו של המבוטח כלפי המבטח וזה בהשוואה למצבו (המבוטח) ערב כניסתו של התיקון לחוק.
נושא הביטוח הינו ענף חשוב בהתמודדות החברה במצב של סיכונים ולכן ראה לנכון המחוקק לייסד חובה ביטוחית באמצעות הוראה מנדטורית.
עוד קבע המחוקק כי חובה (הוראה) זו הוטלה במקרים רבים בהם מנעד הסיכונים והיקף האוכלוסייה הרחב נחשפים אליהם.
קיים קשר סימביוטי בין דיני נזיקין לדיני הביטוח. דיני הנזיקין מבוססים על רעיון האשם וזאת בניגוד לדיני הביטוח העוסקים במתן הגנה למבוטח בשל רשלנותו ואף אינה פותרת את המבטח מאחריות כלפיו (מבוטח). בפסק דין ע"א 86/15 חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב (4) 666 ,670 (1989), כי השאלה בביטוח היא: "אינה של אשם ואינה מדוע קרה הנזק אלא היא רק של אופי הנזק והאופן (איך) בו התרחש".
לדבריו של המלומד פרופ' פלמינג (Fleming), התרחבותה של האחריות הנזיקית התאפשרה רק בזכות התפשטותו של הביטוח.
במרוצת העשורים האחרונים (לאחר כניסת החוק) נכרתו חוזים רבים בין מבוטחים למבטחים על בסיס יום יומי, בהן ניתנת למבוטח האפשרות לרכוש פוליסת ביטוח לרכב העונה לצרכיו ובהן תניות הכוללות בתוכן את זהות הנגב, גילו וותק רישיונו וכו'.
במקרה נשוא העבודה, אדון בשאלה מה יהיה מצב הדברים בו אדם רכש פוליסת ביטוח ומפר את תנאי הפוליסה? האם חברת הביטוח תתנער האחריות או שמא הוא יהיה זכאי לפיצויים? ואם אכן יהא זכאי מה יהיה גובה הפיצויים במקרה דנן?
במילים אחרות, האם נוצרה באותה סיטואציה "החמרת סיכון" (מושג שמוגדר בחוק) בחוזה הביטוח ובמקרה כזה תידרש חובת גילוי בין המבטח למבוטח לפי חוק החוזים הכללי.
בעבודה זו אחקור ואדון בשאלה כאשר לרכב ישנה פוליסת ביטוח הכוללת מגבלת גיל ובעל הרכב איפשר לאדם שלא עומד בתנאי הפוליסה לנהוג ברכב, ובאותה העת עבר תאונה.
האם במקרה כזה נשלל לגמרי הכיסוי הביטוחי או שמא מדובר ב"החמרת סיכון" שנפקותה שלילת כיסוי ביטוחי בצורה יחסית (והמבוטח יהא זכאי לפיצויים מופחתים)?
כמו כן, כיצד באה לידי ביטוי החמרת סיכון בחוזה ביטוח לפי המצב המשפטי כיום?