מבוא
בישראל, אופייה הממוגדר של האזרחות מגולם בחוקים הבסיסיים שהקנו זכות שווה לנשים בישראל – חוק שירות הביטחון (1949) וחוק שוויון זכויות לנשים (1951). חוקים אלו נוסחו במושגים של הכללה ממוגדרת. בחוקים אלה, הנשים נתפסות בראש ובראשונה בתפקידיהן הביתיים כ"אימהות" …
האימהוּת נתפסת כתרומתן העיקרית של הנשים לקולקטיב וזה היה אף הרציונאל להצדקת זכותן לשוויון (הרצוג, 2006: 224).                         בהצהרת העצמאות של מדינת ישראל ישנה הבטחה, כי "מדינת ישראל … תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". כיום, כמעט שישים שנה אחרי, עדיין קיימים בחברה פערים עצומים על רקע ריבודי, מעמדי ומגדרי, ואנו עדיין רחוקים משוויון זכויות חברתי ומדיני מלא לכלל האזרחים. בישראל קיים שיח הדוגל בשוויון, אולם השיח הינו פורמאלי ולא בא לידי ביטוי הלכה למעשה. עבודה זו תעסוק באי השוויון הממוגדר בצה"ל, כפי שבאה לידי ביטוי ביחידה המעורבת "קרקל".
            אחד הביטויים למיסוך האי שוויון היה גיבוש תפיסה של צה"ל כמכשיר לאינטגרציה חברתית ומקום למפגש של חיילים וחיילות מכל שדרות העם, המתקדמים בצבא בהתאם לקריטריונים אובייקטיבים. ממצאים ממחקרים מאוחרים יותר הראו, כי הצבא לא היה אינטגרטיבי הלכה למעשה, אלא שימש כמכשיר לשעתוק יחסי הכוחות בין קבוצות שונות בחברה על-ידי ניתובם וריבודם במסגרת של צה"ל, בהתאם לסוג השירות ועצם הגיוס לשירות חובה (בן-ארי ולומסקי-פדר, 2003; בן-אליעזר, 2003; הלמן, 2006; ששון-לוי, 2006).
            אליס מילר ביקשה לחולל מהפכה בצה"ל, בכך שיאפשרו לה להתגייס לקורס טייס.  מילר  טענה, כי מדיניות הצבא בעניינה היא "אפליה פסולה" ופגיעה בשוויון בין המינים. בעקבות עתירתה, בג"ץ פתח את האפשרות בפני הנשים להתמודד על קורס טיס באופן שווה בו מוצע לגברים. בג"ץ אליס מילר (1995) והתיקון לחוק השירות הביטחון (תיקון מספר 11)- התש"ס, הקובע כי חיילות יהיו זכאיות למלא כל תפקיד צבאי, גררו בעקבותיהם שינויים רבים במדיניות צה"ל בנושא שירות נשים. אחד השינויים העיקריים הינו פתיחתם של תפקידי לחימה, אשר בעבר היו סגורים בפני נשים כחלק מתפיסה "שוויונית" בצה"ל (עמרם-כץ, 2002; ששון-לוי,
2 006).  למרות השינויים הללו, עדיין מרבית הנשים (82%) אינו מוסמכות לרמת רובאות כלל, בעוד כל הגברים בצבא מוסמכים לרמת רובאות 02, לפחות (ששון-לוי, 2006). נשים בתפקידי לחימה הן עדיין מיעוט רק 2% מכלל המתגייסות לשירות משרתות כלוחמות (יהושוע, 2007).
            שילובן של נשים בתפקידי לחימה העלה דילמות באשר לאפקטיביות השוויון. דפנה יזרעאלי (1994;
1 999) טוענת, שהצבא מנציח את הפער בין המינים ואף מעמיק אותו. צה"ל יוצר אידיאולוגיה שאיננה מודעת לגמרי, המזהה את הזכריות עם התכונות המוערכות כנעלות ביותר. התרבות הגברית השולטת בצה"ל מאמצת ומפיצה את מיתוס העליונות הגברית ותלותן של הנשים בגברים. התרבות הצבאית היא תרבות אנדרוצנטרית, שפירושה העמדת הגברים בעמדה של עליונות, הדוגלת בתפיסה שרק גברים מסוגלים לשאת את הסמלים המקודשים של חיי הצבא (שם).             יחידת "קרקל" הוקמה בשנת 2000 כפלוגה ניסיונית במטרה לשלב נשים במערך הלחימה של צה"ל. בשנת 2004 אוחדו הפלוגות לגדוד "קרקל", שהינו גדוד חי"ר קל. הגדוד  מורכב ביחס של שני שליש נשים ושליש גברים (אתר מז"י – זרוע היבשה). עבודה זו תעסוק בשאלה האם יחידת "קרקל" היא אכן יחידה שוויונית? האם שילובן של נשים ביחידה מעורבת אכן מעידה על תהליך של תפיסה שוויונית בצבא או המדובר בשעתוק הפערים ואי השוויון.
            תוכן עניינים
מבוא. 1
סקירת ספרות:
מִגדר. 3
ריבוד וצבא בישראל. 5
מגדר וצבא בישראל. 7
שילוב נשים בתפקידי לחימה. 8
מתודולוגיה. 10 אוכלוסיית המחקר 10 כלי המחקר 10 זירת המחקר. 10 התייחסות רפלקסיבית 11
תיאור התצפית. 12
ממצאים.. 14
גבריזציה. 14
סטריאוטיפיזציה   16
אי שוויון 17
דיון 18
ביבליוגרפיה. 20