א':  1.הרחקת ילד או אי החזרתו, תיחשב שלא כדין  אם נעשית תוך כדי הפרת זכות משמורת,ע"פ דין המדינה שבה מצוי מקום מגוריו הרגיל של הילד.זכויות המשמורת ע"פ הדין האמריקאי וע"פ הדין הישראלי הן של ההורים.ס' 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,התשכ"ב-1962
(להלן-"חוק הכשרות")-קביעת מקום מגורים הוא עניין משותף לשני ההורים בהיותם אפוטרופוסים של ילדם.לפי ס' 5 לחוק,הזכות לקבוע את מקום מגורי הילד היא זכות משמורת . "מקום מגורים" אינו ביטוי טכני אלא משקף את המקום שבו גר הילד לפני החטיפה.בענייננו,דנה נולדה וגרה בארה"ב לפני חטיפתה ע"י מיכאל.כן,טענת מיכאל ששהותם בארה"ב הייתה זמנית וממלא תכננו לחזור ארצה,תידחה. שכן, הבחינה מתמקדת בחיי היומיום של העבר ולא בתוכניות העתיד.מכאן,המסקנה -דנה נחטפה ע"י אביה מיכאל שלא כדין. 2.חלה חובה להחזיר את הילד "הנחטף",בכפוף לשני תנאים מוקדמים: א.ס' 4 לחוק-האמנה חלה רק על ילדים עד גיל 16-דנה בת 3 שנים-מתקיים. ב.ס' 12-אם בקשת ההחזרה הוגשה תוך שנה מהחטיפה,הדין לטובת בן הזוג שזכויות המשמורת שלו נפגעו ולכן חלה חובת החזרה אלא אם כן מתקיימים מספר חריגים (להלן).לעומת זאת, כשחלפה יותר משנה-הדין לטובת בן הזוג החוטף ודי בהוכחה השתלבות הקטין בסביבתו החדשה כדי למנוע את החזרתו.
קרי, …
העבודה ללא ביבליוגרפיה