העבודה עוסקת במעמד הקורבן במשפט הפלילי בראי פסק דין שנער (ר"ע 40/86). לאחר מבוא ורקע קצר (כעמוד וחצי) מתקיים דיון על ידי בחינת מעמדו של הקורבן בישראל לפי פסק דין שנער, בו הואשם בחור בגרימת מוות ברשלנות של חברו, ואולם משפחת הקורבן ביקשה מבית המשפט לא לשלוח אותו לכלא.
העבודה כוללת 4 עמודים (+רשימה ביבליוגרפית) וזכתה לציון 92
במשפט הפלילי המודרני המדינה איננה מייצגת את אינטרס הקורבן אלא את האינטרס הציבורי. המשפט הפלילי הוא בין המדינה לנאשם, וההנחה הטבעית היא שקורבנות העבירה אינם מהווים צד להליך. למעשה, הקורבן "מסולק" הצידה ובעצם אין לו כמעט ושום השפעה על מהלכיו של עיצוב ההליך ותוצאותיו, מפני שהמדינה היא התובעת ולא הוא. לפרקליטות, הגוף התובע בשמה של המדינה, יש את המונופול הבלעדי על ההליך המשפטי. אולם עדיין, יש לזכור כי באופן פרקטי לקורבן קיים עניין רב בתוצאות הההליך הפלילי – מה יעלה בגורלו של הנאשם, האם הוא ישלח למאסר או לא וכו'. במידה ויורשע הנאשם בפסק דין ירצה הקורבן לתבוע אותו בתביעת נזיקין בגין הנזק שנגרם לו מביצוע העבירה.