עבודה בדיני תאגידים חברה היא גוף מאוגד בעל אישיות משפטית עצמאית ומלאכותית הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אפיה וטבעה כגוף מאוגד,והנרשם עפ"י חוק. אישיותה זו נותנת לה כשרות משפטית משל עצמה הנושאת בחובות ובזכויות מיום התאגדותה ועד לחיסולה, ללא מגבלה לתחום מסוים של פעילות, ובלבד שתתיישב עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד. לידתה הוא אקט משפטי, שעיקרו הגשת מסמכי היסוד ע"י יזמיה לרשם החברות, רישומה למען עיקרון הפומביות כדי שהאקט יהא תקף כלפי צד ג', והנפקת תעודת התאגדותה. לפי ס' 1 לחוק, החברה המדוברת איננה ציבורית אלא פרטית, שכן לפי הגדרת "חברה ציבורית" על מניות החברה להיות רשומות למסחר בבורסה,או שהן מוחזקות ע"י הציבור, תנאים אלו לא מתקיימים.  חשיבותה העיקרית, כמכשיר לניהול עסקים, טמונה באישיותה המשפטית הנפרדת מזו של בעלי המניות שלה. יתרון גדול זה נותן הגנה לבעלי המניות ולרכושם מפני נושי החברה, יש חסינות בפני הפגיעה בנכסיהם האישיים; הם אינם חבים בחובותיה, אלא עד גובה התחייבותם כלפיה, ולכן לכאורה אין לתבוע אותם. זה המאפשר נטילת סיכונים ומגדיל הפוטנציאל לרווחים, הוא שהפך את ניהול העסקים באמצעות חברה לנפוץ. מכאן שיש להפריד בין פעולות בעלי המניות בכובעם הפרטי לבין פעולות החברה.
בעניינינו, הודות לאישיות הנפרדת של החברה, פעולותיו של עדי  לכאורה מיוחסות אך לחברה. אך לכלל ההפרדה המוחלטת יש חריגים בדין כאשר הדין לא מאפשר ניצול לרעה של זכויות החברה ולא תמיד מכיר בהפרדה הזו. עוד בפס"ד סלומון נקבע, שבהנחה והחברה נרשמה כדין, אזי זו אישיות משפטית נפרדת. לפיכך על הבנק היה בעניינינו לדעת שזו אישיות נפרדת מבעליה ולכן עליו היה לדאוג לאי אילו ערבויות מראש, ובאי עשותו כן הרי חשף עצמו לסיכון, והאחריות רובצת על כתפיו.
החברה כאגד של חוזים, כאשר –
העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית