עבודה בנושא תאונת דרכים באזור השטחים :
============================ בשנת 1976, כשנה לאחר חקיקת חוק הפיצויים, הוצאו על ידי המושל הצבאי באזור, צווי פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (צו מספר – 544 בעזה וצו מספר 677 – ביהודה ושומרון). צווים אלה, בדומה לחוק הפיצויים הישראלי, הקימו עילות תביעה לנפגעי תאונות דרכים באזור, ללא צורך בהוכחת אשמה וקרן סטטוטורית לפיצוי הנפגעים.
לפי דברי השופטת ט' שטרסברג כהן בפסק דין:  ע"א 6860/01 – עבדאלרחמן מוסא חמאדה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב –   תקופת ההתיישנות צו הפיצויים מכיל הסדר כולל, הזהה במהותו להסדר שבחוק הפיצויים וכולל הפניה בעניינים
מסוימים לפקודה המנדטורית. ביניהם לסעיף 68 בה, שעניינו התיישנות, הקובע כי:
"לא תוגש שום תביעה משפטית על נזיקים אזרחיים, אלא אם החלה אותה תביעה משפטית – (א) במשך שנתיים שמיד לאחר הפועל, ההזנחה או חוסר המעשה, שעליהם מתלוננים, או (ב) מקום שמעשה הנזיקים האזרחיים גורם נזק חדש הנמשך מיום ליום – במשך שנתיים שמיד לאחר היפסקו".
תקופת ההתיישנות בתביעת פיצויים על נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, היא – על-פי סעיף 68
לפקודה המנדטורית – תקופה בת שנתיים. ואילו תקופת ההתיישנות בישראל הקבועה בסעיף 5
לחוק ההתיישנות היא שבע שנים. מעמדו של המושל הצבאי באזור המושל הצבאי מקבל את סמכותו ממפקד כוחות צה"ל באזור ופועל מטעמו, ומכוח מינוי זה של המפקד הצבאי הוא מקבל את סמכויות החקיקה. בחינת פעילות החקיקה של המושל מלמדת כי היא נעשית בהתאם למדיניות הממשלה ומושפעת מדברי חקיקה ישראליים, לעיתים עד כדי זהות מוחלטת. אמר על כך פרופ' א. רובינשטיין: "מפקדי האזורים הם קציני צבא, הסרים למשמעת הרמטכ"ל ושר הביטחון, והממונה עליהם לנושא חקיקה האמורה הוא מתאם הפעולות בשטחים הכפוף לשר הביטחון. מעשי החקיקה, הצווים המוצאים על-ידם, חייבים לקבל את אישורה של המערכת האזרחית הממשלתית, ולא פעם היוזמה עצמה אף היא באה ממתאם הפעולות בשטחים או משר הביטחון. לעיתים באה היוזמה, או האישור שבדיעבד, על ידי מליאת הממשלה…למעשה מפקדי האזורים אינם אלא היד המבצעת של מדיניות ממשלתית. יתר-על-כן, "קציני המטה" השונים המוצבים במפקדות אזוריות והמייצגים משרדי ממשלה שונים, הם למעשה שלוחות רשמיות של המשרדים הממשלתיים" .
בהקשר אחר אמר על כך השופט י' זמיר : "שר החוץ,המופקד על ענייני החוץ מטעם הממשלה, מדבר בשם המדינה. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושמרון, שאף הוא פועל מטעם הממשלה, מדבר בשם המדינה. ככל שמדובר בשטח המצוי באזור זה. הקול, של זה כמו של זה, הוא קול המדינה".
מכאן, שהמקור הנורמטיבי של סמכות המושל הצבאי בשטחים הוא כפול. הוא נובע ה-
העבודה ללא ביבליוגרפיה וללא אזכור מקורות