המאה העשרים ואחת היא מאה אשר עומדת בסימן הכפר הגלובלי. התפתחויות נרחבות בתחום הטכנולוגיה גרמו למידע על הנעשה בעולם להיות נגיש בכל בית, ולמדיה נודעה השפעה גדולה בתחום מדיניות החוץ. שדה התקשורת שבו בחרתי לעסוק ובו אתמקד בעבודה זו הוא הקולנוע. בחומרים שקראתי מצאתי כי למדיה הקולנועית יש היסטוריה ארוכה בכל הנוגע להשפעה על דעת הקהל ועל עיצוב החברה בה היא פועלת. עם זאת, לא מצאתי מחקרים המדברים על ההשפעה שיש לקולנוע בנושא מדיניות החוץ, ביכולת לתקשר החוצה אל מדינות אחרות ברחבי העולם ולגייס תמיכה דיפלומטית. בדומה לרשת CNN אשר מגיעה לבתים רבים במדינות רבות ברחבי העולם, גם הקולנוע מקבל חשיפה רבה בפסטיבלים בינלאומיים, והקהל ברחבי העולם בשל יותר מפעם לצפייה ב"קולנוע זר". לכן השינויים אשר התרחשו בתחום המדיה משפיעים גם על החשיפה לקולנוע, אך השפעה אפשרית של השינויים האלו לא נחקרה עדיין. בעבודה זו אנסה אם כן לבחון אם גם סרט קולנוע יכול להיות "סוכן דיפלומטי". הרציונל לשאלה הזו יתבסס על המודל של איתן גלבוע, אשר בחן את השינויים שנעשו בעשורים האחרונים בתחום המדיה ומצא כי כיום הדיפלומטיה נמצאת גם בידיהם של סוכנים אשר אינם שייכים לקבוצת קובעי המדיניות.
לסוג הזה של הדיפלומטיה הוא קרא "דיפלומטית מדיה דרך ברוקר", כלומר דיפלומטיה המשתמשת במדיה התקשורתית, אך לא מטעם אנשי ממשלה מסוימת או קובעי מדיניות, אלא מונעת על ידי אנשים שאינם פוליטיקאים אשר בוחרים "לעשות מעשה" ולקדם תהליכים מדיניים. בעבודה זו אנסה אם כן לעמוד על התפקידים השונים שממלא הקולנוע בחיינו מעבר לאלמנט הבידורי, דרך הסרטים שבחרתי, ולבסוף להתבונן בהם גם דרך המודל של גלבוע על מנת לנסות ולקבוע אם הם אכן ממלאים אחר ההגדרה. אינתיפאדת אל-אקצה פרצה בישראל בשנת 2000, בתום כמעט תשע שנים של שקט יחסי בין הישראלים לפלסטינים, ובכך מוטטה את תחושת האופטימיות לשלום ששררה במדינה בעקבות הסכמי אוסלו. במהלכה נמנו כמה אלפי קורבנות בשני הצדדים, והיא גרמה למיתון כלכלי בישראל ולהרס כלכלי כמעט מוחלט של הכלכלה הפלסטינית. לסיקור התקשורתי של האינתיפאדה נודעה משמעות רבה אשר התבטאה בתמיכתן של המדינות הזרות, ושני הצדדים ראו את התקשורת ורשתות החדשות כזירת קרב נוספת הנאבקת על תמיכת הקהל.     השאלה שבה עוסק המחקר היא: האם קיימים מאפייני מדיניות דיפלומטית בסרטים "גן עדן עכשיו" ו"הבועה" בהקשר הקונפליקט ישראלי פלסטיני בשנות ה-2000?
לניתוח האפקט האפשרי של הקולנוע בתחום הדיפלומטיה בחרתי בשני סרטים שנעשו לאחרונה אשר מתארים את תופעת המחבלים המתאבדים: הסרט "גן-עדן עכשיו" (2005) הוא סרט שמייצג את הצד הפלסטיני, והסרט "הבועה" (2006) הוא סרט שמייצג את הצד הישראלי.
"במלחמה התקשורתית" אשר מתקיימת כיום כחלק מהקונפליקט הישראלי-פלסטיני, בחירת הסרטים האלו דווקא נדמתה כנכונה ביותר. שני הסרטים אינם סרטים תיעודיים, הם הופיעו בפסטיבלים ברחבי העולם וזכו לסיקור תקשורתי רחב. לכן הם חלק מהמדיה העולמית ויש מקום לבחון כיצד הם מתקשרים את המסרים שלהם החוצה, ואיזה ערך דיפלומטי יש להם.
עבודת המחקר תתחיל בהגדרת המונחים הדיפלומטיים אשר מדבר עליהם גלבוע. לאחר מכן אתן סקירה היסטורית קצרה של פיגועי ההתאבדות, הסיבות המדיניות והחברתיות שלהם, והדרך בה הם מופיעים בכלי התקשורת ורותמים אותם לצורכיהם. הפרק הבא יתמקד בהצגת הסרטים ויוצריהם, תוך כדי ניתוח האינטרסים והמניעים החברתיים והתודעתיים אשר גרמו להם ליצור את הסרטים, ולאחריו יופיע פרק אשר בוחן את תפקידיו השונים של הקולנוע: ככלי להעברת מסרים לאומניים, כמסמך היסטורי, וככלי תעמולה. לאחר מכן ייערך ניתוח השוואתי רוחבי של שני הסרטים, ולבסוף תהיה השוואה עם המודל של גלבוע בניסיון לקבוע מי מהסרטים ועד כמה, יכול להיחשב כסוכן דיפלומטי.
תוכן העניינים

1 .      מבוא                                                                                                               עמ'
3
2 .      הקולנוע כסוכן של דיפלומטיה                                                                     עמ' 5

3 .      הרקע ההיסטורי והסוציולוגי של פיגועי ההתאבדות                                עמ' 8

4 .      הצגת הסרטים                                                                                              עמ'
1 2
5.      כוחו של הקולנוע בחקר החברה                                                                   עמ'
1 8

6 .      השוואה בין הסרטים                                                                                                עמ'
2 4
7.      "הבועה" ו"גן-עדן עכשיו" כסוכנים של דיפלומטית מדיה דרך ברוקר  עמ' 28

8 .      דיון                                                                                                                  עמ'
3 2
9.      ביבליוגרפיה                                                                                                   עמ'
3 5