שונות גנטית באוכלוסיית עפצית המחרוזת- Forda riccobonii דו"ח המעבדה מוגש  במסגרת הקורס- גנטיקה של אוכלוסיות.
תאריך הגשה : 23.3.2008
מבוא : העפץ הינו מבנה לא-אופייני הנוצר בצמח כאשר רקמותיו מפתחות גידול חריג בתגובה לגירוי או פעילות של אורגניזם זר.
עפצים יכולים להיווצר על כל אברי הצמח: שורשים, גבעולים, עלים, פקעות, תפרחות ואף על פירות וזרעים.                        בדרך כלל, האורגניזם גורם העפץ נשאר כלוא בתוך המבנה הנוצר וכך מנצל את משאבי הצמח לקיומו או לקיום צאצאיו ומכאן שיש לראות בגורמי העפצים טפילי-צמחים לכל דבר. ( net#2 )                                                                                                            בעפצים הנגרמים על ידי כנימות הגורם הישיר ליצירת העפץ הוא פעילותו של זחל הכנימה המייסדת, שתוך כדי החדרת גפי-הפה המוצצות שלו אל תוך הרקמה יוצר גירוי הגורם לשינוי המאזן ההורמונאלי ברקמות הצמח שבעקבותיו מתרחשים גידול וחלוקה נמרצת של תאים היוצרים מבלע שאליו מוסעים חומרי מזון, תוך תחרות עם מובלעות אחרות – כגון ענפים חדשים או תפרחות. על ידי כך משתלט הטפיל על ההתמיינות של רקמות הצמח.                                                                                                                               מחזור החיים של כנימות המחרוזת הינו לרוב דו שנתי כאשר במין הזה הוא נחלק לשתי חטיבות עיקריות המופרדות באמצעות חילוף פונדקאים שנעשה על ידי הגירה : באביב ובקיץ יוצרות הכנימות עפצים על הפונדקאי הראשוני – אלה אטלנטית ( (Anacardiaceae Pistacia atlantica ובחורף עוברות הכנימות לחיות על הפונדקאים המשנים – שורשים של דגניים ולא יוצרות עפצים. ( net#1  )                                                                                                                  כל עפץ נוצר באביב על ידי נקבה מייסדת אחת היוצרת שניים או שלושה דורות ברביית בתולין .                                  בסתיו העוקב מופיע דור של כנימות מכונפות היוצאות מהעפץ שעל האלה עם פתיחתו ומשריצות צאצאים על הקרקע או בין שורשי הדגניים, עליהם מתפתחים מספר דורות של כנימות לא מכונפות ברביית בתולין . באביב הבא שוב נוצר דור של כנימות מכונפות , טרום מיניות , שעפות אל האלה עליה הן משריצות זכרים ונקבות – זהו הדור הזוויגי היחידי במחזור והזכרים יחיו ימים ספורים בכדי להפרות את הנקבה .                                                                                                  לאחר ההזדווגות , הנקבות מוצאות מסתור בסדק של קליפת עץ או מתחת לכיסוי של חזזית  – שם הן מסיימות את חייהן לאחר הטלת ביצה אחת ויחידה הנשמרת בתוך גופן עד לאביב הבא כשהעץ מלבלב ופורח – אז בוקעת הכנימה וניזונה מרקמת האלה אליה הוטלה. תוך כדאי כך יוצרת הכנימה את הגירוי ההורמונאלי המביא ליצירת עפץ, בהמשך הכנימה משבטת את עצמה על ידי רביית בתולין לקלונים רבים.  הכנימות המשובטות ניזונות וגדלות עד בוא הסתיו ואז נסגר מעגל כשדור חדש של נקבות מכונפות עף מן העפץ שנפתח אל שורשי הדגניים . (מ.ענבר, 2007 ) מין הכנימות שבו עסקנו במחקר יוצר את עפצית המחרוזת (( Forda riccoboniiאלו הם עפצים דמויי שרשרת חרוזים על גבי אלות אטלנטיות. דגם תפוצתן של האלות הינו אירנו טורני ונע בין אזורים אקלימיים וחבלים פיטו- וזואוגיאוגרפים מגוונים. עד לתקופת הקרח האחרונה (לפני כ-11,00 שנה) הייתה תפוצתן של האלות רחבה ורציפה וכללה שטחים מאירן ואפגניסטן דרך עיראק, הים השחור, טורקיה, הלבנט ועד לאיים הקנאריים, אך  ב-4500 השנים האחרונות, כתולדה מהתחממות אזורנו הפכה תפוצה האלות למצומצמת, מקוטעת ואפילו שרידית במקומות מסוימים.  . (מ.ענבר, 2007 )                                                   אוכלוסיית האלות האטלנטיות בארץ כוללת אזורים רחבים בעלי תפוצה רציפה (באופן יחסי) בצפון הארץ: בגליל ובגולן (הר חזקה, תל אנפה, גמלא, עמק הנפתלי מיצר וגבעת עדה) אוכלוסיית עדולם בשפלת יהודה ואוכלוסיות דרומיות הכוללת את חולות ניצנה הר הנגב ובורות לוץ, קיימות גם אוכלוסיות שרידיות באזור נחל חצבה ובאילת- המהווה את גבול התפוצה הדרומי של האלות בארצנו. (מ.ענבר, 2007 )                                                                                                    כצפוי, תפוצתן של אוכלוסיות עפצית המחרוזת דיכוטומית לתפוצתן האלות ואף מקוטעת ומבודדת כמותן.
שאלת המחקר :
האם מתקיימת קורלציה בין המבנה הגנטי של הכנימות לבין הפיזור הגיאוגרפי המקוטע של האלות האטלנטיות  (Anacardiaceae Pistacia atlantica) ?