❀ פרק 16: טיפולים פסיכולוגיים ¥ רקע היסטורי: בעבר הקדום שלטה ברפואה הגישה הדמונולוגית (Demon=שד, שטן), אשר טענה כי אנשים סובלים מהפרעות נפשיות מאחר והשתלטו עליהם השטן או הרוח הרעה. ה"טיפולים" אז היו גירוש שדים, תפילה, חזרה בתשובה, כישוף על ידי אחד מחכמי השבט, וגרימת עינוי וסבל רב לחולה. הטיעון היה כי אם נכאיב לגוף מאוד, השטן או הרוח הרעה לא ירצו להישאר בו ויצאו ממנו. אנשים הולקו, הורעבו, נכוו, דיממו עד מוות או הועלו על המוקד ונשרפו. היפוקראטס טען יותר מאוחר ביוון הקדומה כי הפרעה נפשית נגרמת בגלל חוסר איזון כימי בנוזלי הגוף. הוא הדגיש את חשיבות ההתעמלות, תזונה נכונה, סביבה מרגיעה, עיסוי, ופינוי הגוף מרעלים. בסין העתיקה האמינו שהפרעות נפשיות קשורות להפרת האיזון בין כוחות חיוביים ושליליים בגוף. הם גם טענו שרגשות שונים קשורים לזרימת אוויר על חלקי גוף שונים: צער נגרם על ידי זרימת אוויר על הריאות; כעס היה קשור לזרימה על הכבד; דאגה קשורה לזרימה על הטחול. בתקופת ימי הביניים שוב הורע הטיפול בחולי הנפש. הדגש אז היה שוב על הוצאת השטן מגוף החולה או ענישת החולה. באותה תקופה אף הואשמו אנשים חולי נפש בכישוף והוצאו להורג. בסוף ימי הביניים נפתחו מוסדות ראשונים לחולי נפש, שהיו בעצם בתי סוהר בהם אנשים נכלאו ונכבלו. בתקופת המהפכה הצרפתית הופיע פינל (Pinel) שדרש טיפול יותר אנושי בחולים, שיחרר אותם מתאיהם והעבירם לבתי חולים מסודרים ולחדרים נקיים. חלק החולים החלים רק כתוצאה משיפור הטיפול הסביבתי בו.   במאה ה-20 חל שיפור רב בטיפול בחולי הנפש. הופיעה ההבנה כי למחלות נפש ישנן סיבות אורגניות כמו מחלות של הגוף. למשל המחלה שיתוק כללי (general paresis) נחשבה בעבר להפרעה נפשית, ואופיינה בירידה ביכולות החשיבה, הזיות ושינויי אישיות. יותר מאוחר התברר כי המחלה קשורה לעגבת (סיפיליס), אשר פגעה במערכת העצבים. בארה"ב אדם בשם בירס (Beers), אשר סבל מהפרעה נפשית ואושפז לתקופות ארוכות, פעל לאחר החלמתו, על ידי כתיבת ספרים והרצאות, לפתיחת בתי חולים לחולי נפש ולחינוך הציבור ליתר פתיחות בנושא זה. בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת החלה תנועה לעבר שחרור חולים מבתי החולים וטיפול בהם בקהילה. הרעיון היה כי אשפוז במוסד סגור מחמיר את מצבו של החולה, מבודד אותו מהסביבה הטבעית בה גדל, מנתק אותו מהתמיכה החברתית של הקרובים לו, מעודד תלותיות וסטיגמה של מחלה, עלול ליצור חיקוי של התנהגויות לא תקינות במסגרת המוסד, וכי חשוב שישתלב בחיים נורמליים בקהילה עד כמה שניתן. כמו כן הופיעו תרופות חדשניות שאפשרו שחרור חולים לבתיהם לאחר שהשתפר מצבם. הוקמו מרכזי יום קהילתיים שבהם טופלו החולים במשך היום וחזרו לישון בבתיהם או שעבדו בחוץ וחזרו לישון במרכז הטיפולי. תופעת השחרור מבתי החולים נקראה de-institutionalization. לא כל החולים הפיקו תועלת ממצב זה: לא תמיד הקהילה הייתה מוכנה לקלוט את החולה מבחינת פתיחות וזמינות משאבים ושירותים. כיום כמחצית מחולי הנפש בארה"ב חוזרים שוב לאשפוז במהלך השנה הראשונה לאחר שחרורם.
ניטען גם כי כשליש מחסרי הבית בארה"ב הם חולי נפש, שלא הצליחו למצוא את מקומם בחברה, ולא תמיד ניתן לטפל בהם. האם לאשפזם מחדש? יש לקחת בחשבון נושאים כמו זכויות הפרט, מתי אפשר לכפות אשפוז, ואיך לעשות את ההבחנה בין האנשים המסוכנים לעצמם או לציבור; אלו המהווים סכנה לציבור (ועלולים לבצע פשע אלים) נוטים, בנוסף להיותם סובלים מהפרעה נפשית קשה, גם לצרוך סמים או אלכוהול.
¥ מקצועות העוסקים כיום בטיפולים נפשיים:
-פסיכיאטר:
רופא, מוסמך לתת תרופות, להורות על אשפוז. וגם לספק טיפול נפשי. -פסיכולוג קליני, חינוכי, שיקומי, התפתחותי: מוסמכים לבצע אבחונים ולספק טיפולים/ייעוצים נפשיים. כמו כן, עובדים סוציאליים  וקרימינולוגים בעלי התמחות קלינית, מוסמכים גם הם להעניק טיפולים נפשיים. ¥ סוגי טיפולים נפשיים § הטיפולים הפסיכואנליטיים (=פסיכודינאמיים)  מטרת הטיפול היא …      העבודה ללא ביבליוגרפיה